שאלה
בפרשת צו ה' אומר למשה באיזה אופן להקריב כל קורבן. כשה' מגיע לקורבן שלמים אנחנו נתקלים בדבר מאוד מעניין: "אִם עַל-תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן"
וארבעה פסוקים אחר כך כתוב: "וְאִם-נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת-זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל".
כלומר אנחנו רואים שיש דינים שונים לאותו קורבן, והסיבה לדין השונה הוא סיבת הרצון להביא את הקורבן, הכוונה של הבן אדם לגבי הקורבן משפיעה על דיני הקורבן עצמו למרות שזה אותו קורבן.
דבר זה די ייחודי שבגלל שהתכוונת למשהו מסוים דיני המצווה ישתנו, דבר זה נדיר וברוב המצוות לא קיים, חוץ כמובן פיקוח נפש שזה תמיד משנה הכל.
הסיבה למה אתה עושה משהו כמעט תמיד לא משפיעה על התוצאה אבל בקורבנות הכוונה חשובה מאד, ומחשבה לא נכונה של הכוהן יכולה לפסול את הקורבן כולו. למה כאן הכוונה משנה לעניין הקורבן? מה מיוחד בקורבן שלמים?
תשובה
שלום וברכה
השאלה יפה מאוד.
יש לשים לב שמדובר אמנם בכותרת אחת גדולה – שלמים – אולם בשלמים עצמם יש הרבה ענפי משנה. הם מתייחסים לא רק לכוונה אלא גם לאופי הקורבן עצמו.
קורבן תודה הוא אמנם סוג של שלמים – אולם הוא קרבן תודה. במסגרתו מתחייבים בדברים נוספים, כמו לחמי תודה, והם גם חריגים מאוד כי עשרה מהם הם חמץ.
בהמשך הפרשה מדובר בסוג אחר של קרבן שלמים " נדר או נדבה", ולו יש דינים אחרים.
ויש עוד סוגים.
כלומר, מדובר במחשבה שונה (כפי שכתבת בשאלה), אך לא רק: האדם הקדיש קרבן אחר, ויש להבחין בין הקדשת קרבן תודה ובין הקדשת נדר או נדבה. אלו הם מעשים שונים, ולא רק כוונות.
כל טוב