ביוקרת המקרא ושיטת הבחינות בימינו

שאלה

שלום הרב

לאחרונה נתקלתי במאמר שלך על ביקורת המקרא בו אתה מתייחס באופן חיובי לשיטת הבחינות של הרב ברויאר, ולכן רציתי לברר שתי דברים- א, מה עמדת שיטת הבחינות בדיוק, וב- האם לא הגיע הזמן לזנוח אותה בעקבות התפוררות טענותיהם של חוקרי המקרא בימינו?

להבנתי, שיטת הבחינות טוענת שבעצם היו אנשים לפני משה שזכו שדבר ה' נגלה אליהם, אמנם רק חלק מדבר ה' הכולל, ואילו למשה נגלה בסיני את כללותו של דבר ה', דרך ההתגלויות שהיו לפניו. אם הבנתי היא נכונה, אז אין הדבר חידוש כלל וכלל- ספר העיקרים בעצמו מבדיל בין תורת בני נח, כלומר מה שנגלה בזמן נח, לתורת אברהם, ולתורת משה- כלומר דבר ה' התגלה במשך דורות על גבי דורות. עמדה זו כמובן איננה דעת הראשונים כמו הרמב״ם להבנתי, שדגל בקוהרנטיות מוחלטת של נבואת משה, ולא ראה במשה כ״עורך״ ומקבץ של תורות שקדמו לו, אך אם היושרה האינטלקטואלית הייתה מחייבת אותנו לתמוך בשיטת הבחינות- אזי היינו מקבלים אותה. אך כאן נשאלת השאלה האם באמת אנחנו מחוייבים לקבל אותה? ביקורת המקרא ושיטת התעודות של החוקרים כיום אינה מחזיקה מים, כמו שהגדילו לעשות והציגו הרב וחוקר המקרא יהושע ברמן בספרו ״אני מאמין״ והרב יואל בן נון במאמר בו נתקלתי . רוב החוקרים כיום אינם מסכימים כמעט על כלום, חלקם זנחו את תורת התעודות, אחרים עברו לשיטות אחרות מעודנות שלה, {כמו שיטה אחת הדוגלת בשתי מקורות במקום הארבעה הקלאסיות, ושיטה אחרת שמחזיקה בשלוש, כששתי השיטות אלה אינן נסמכות יותר על המקורות J,D,E,P הקלאסיים}. ובגדול נראה כיום שאין בשיטת התעודות ממש מדעי, כפי שנהגו לחשוב לפני עשרים ושלושים שנה, ובעיקר כאילו חוקרי המקרא מתעקשים לקרוע את הטקסט המקראי ולא נסמכים על ממצאים אמיתיים שמחייבים אותנו להסכים להם. אם כן, ואכן נראה שהרב יואל בן נון והרב יהושע ברמן בהחלט עושים נכון כשאינם מקבלים את ממצאי תורת התעודות, ואכן ידוע היום שאפילו חוקרי המקרא הלא דתיים אינם מסכימים {חלק מהם לפחות} יותר עם תורת התעודות הישנה- האם עלינו עדיין לאמץ את שיטת הבחינות של הרב ברויאר, המניחה שטענותיה של תורת התעדות אמיתיות ותקפות, ומאמצת את אותן טענות קלה כבחמורה? או שיותר נכון לנו לא לאמץ את שיטת הבחינות כשם שאיננו מקבלים את תורת התעודות, ולקרוא את התורה כפי שנהגנו לקרוא אותה עד היום?

אני יודע שהשאלה ארוכה ומתנצל על כך, אך אשמח לתשובה מפורטת הן על ההבנה הראויה של שיטת הבחינות, והן על ביקורת המקרא בימינו והמסקנות העולות מכך. תודה רבה.

תשובה