שאלה
כובד הרב שלום,
בחיים קורים נסים גלויים. למשל: חייל חותף כדור שפוגע בקט של הרובה שלו. סטיע של חצי סנטימטר והוא היה מת.
איש ניצל מתאונהה קשה.
ועוד מקרים רבים שקורים ובהם בן אדם מבין שאילו השגחת פטית חייו היו אז מסתיימים.
ויש מקרים שהם כביכול ״לפני הנס״ קרי אילו לא היו קורים והיתה מתרחשת מצב ספציפי ( מצב אפשרי וסביר שיקרה) אסון היה קורה.
מקרה אישי: נהגתי ברכב שלי, הגעתי לחניה ואז שומע רעש בחלק הקידמי, יורד ובודק ומגלה שחלק מכני נשבר בציר הגלגלים.
אילו היה קורה בנסיע מהירה הי אסון חס ושלום.
מקרה שקרה לחבר: בבדיקת של האקדח שלו ( בדק סתם, הוא לא היה חייב לבדוק ) בדריכת הנשק (ללא קדורים) נישבר עצר המחלק. אילו היה קורה לו בזמן ירי, גם באימון ירי במטווח, היתה תאונה.
השאלה שלי : איך עלינו לנהוג מול מקרה כזה ? כפי מול נס ממש ? איך בנוסף לתפילה נודה לה״ ?
מודה.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה הזו.
שורשי השאלה היא כיצד יש להתייחס לאירועים שאינם חריגה מחוקי הטבע, אולם יש בהם הארה מיוחדת מאת הקב"ה. רמב"ן לימד אותנו כי כולם ניסים נסתרים (במקומות שונים, כגון ויקרא כו, א ובעוד מקומות), ואך אנו מתייחסים לזה. אולם, לא ניתן להתעלם מכך שהם עשויים להתקיים גם מצד ההסתברות הטבעית.
לכאורה, מה הבעיה ? אנחנו נתייחס לכך כאל נס המיוחד לנו, ובהחלט אפשר שהוא מתחולל גם אצל אנשים אחרים ? אולם, הסכנה הרוחנית היא שחיקה במצבי הנס. לא לחינם אמרו חכמים "הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף" (שבת קיח ע"ב), לאמור: יש גם מחיר של התייחסות לכל דבר כאל נס.
מה אפוא ראוי לעשות ? אכן, ראוי להתייחס לכך כאל הארה מריבונו של עולם, שצריכה לחולל דברים טובים רבים: ראשית, הודאה לו, ואף אם אין מקום לברך ברכת הגומל – בוודאי שראוי להודות לריבונו של עולם על הזכות המיוחדת שאירעה לנו. ומנוהג חכמים למדנו גם כשמתחולל דבר טוב – לחפש משהו שאנחנו יכולים להאיר מכוחו את העולם. כך, לדוגמה, נהג רבי שמעון בן יוחאי כשיצא מהמערה – "...אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא" (שבת לג ע"ב). ההארה הזו אפוא לא תלך לאיבוד, כי אם תחולל דבר טוב בעולם.
כל טוב ושמחה