תנ״ך

שאלה

שלום כבוד הרב.

יש לי שאלה לגבי המסופר בספר דברי הימים א פרק ב פסוקים לד-לה

הפסוקים אומרים כך:

לד וְלֹא-הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים, כִּי אִם-בָּנוֹת; וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי, וּשְׁמוֹ יַרְחָע.

לה וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת-בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ, לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-עַתָּי.

מסופר פה על יהודי (איש משבט יהודה) שלא היו לו בנים רק בנות. הוא נתן את אחת מבנותיו לאישה לעבד מיצרי שהיה בבעלותו.

השאלה שלי מה יכולה להיות הסיבה שבגללה אותו יהודי נתן את ביתו לאישה לעבדו המיצרי?

הרי מכל בחינה הוא מפסיד גם מבחינה חומרית הוא מפסיד כי עליו לשחרר את העבד ולכן והוא מפסיד עבד, וגם מבחינה רוחנית הוא מפסיד כי הוא שותף באיסור של להתחתן עם בני מצרים שלושה דורות לאחר שהתגיירו.

מדוע לא לתת את ביתו לאיש ישראלי, אלה דווקא לעבדו מיצרי?

תשובה