שאלה
שלום כבוד הרב, אני מאוד מאוד רוצה לכבד את ההורים שלי וכמובן שגם צריך, אבל תמיד יוצא איכשהו שאני מתעצבנת על אבא שלי, צועקת, כועסת, עושה פרצופים וכו׳ תמיד יש לנו ויכוחים ובאמת שאני תמיד תמיד תמיד מנסה למנוע את זה ולשלוט על עצמי אבל זה לא תמיד עובד, נגיד היום בבוקר אבא שלי היקר אמר לי משהו ולקחתי את זה בצורה אחרת והתחלתי להתעצבן וקצת להרים את הקול והראיתי לו שאני כועסת, בעיני זה מאוד חמור ואני לא יודעת איך אני יכולה לכפר על זה ומה לעשות כדי לתקן, כשאני מבקשת מאבא שלי סליחה הוא אומר לי שהכל בסדר ושאני לא צריכה לבקש סליחה אלא פשוט להפסיק להתעצבן ולהיות רגועה ושלווה יותר בפעם הבאה.
מה אני יכולה לעשות בעניין ?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
תחילה אציין שהשאלה שלך דווקא מחמיאה לך. נכון שאת מתארת כעס ומתח שיש לך עם אביך. אבל את מבינה את האחריות שלך, ומבקשת תיקון - כאן מגלות מידות טובות שיש בך: אמת; אחריות; רצון לתקן; הדברים שאת כותבת מעידים גם על האהבה שיש לך להוריך - בתוכך יש כיבוד הורים רב, למרות שבחיצוניות את נוהגת בלי כבוד.
שינוי של המציאות הנוכחית דורש תהליך - התקדמות בצעדים קטנים: להתחיל בשינוי אחד קטן, לחזק אותו במשך כמה שבועות, רק אז לעשות עוד שינוי קטן, גם אותו לחזק מספר שבועות, ככה להמשיך.
את צריכה לחשוב על שינוי קטין שיש לך כרגע כוח לעמוד בו - בזה להתחיל.
למשל, בכל פעם שאת עומדת להתפרץ על אביך, תצאי מהחדר, תלכי למקום אחר, שם תצעקי ותכעסי.
בצעד הראשון שלך, את לא מנסה לשלוט על הכעס, את מרשה לעצמך לכעוס, אבל לא בנוכחותו של אביך, את שולטת רק על הרגליים שלך - שיקחו אותך החוצה.
תמשיכי כך במשך חודש או חודשיים, עד שתתרגלי לצאת לפני שאת מתפרצת, אז תחשבי על צעד נוסף, קטן, שאת יכולה לעמוד בו.
עד כאן השינוי בהתנהגות.
אפשר וראוי לעשות גם שינוי ברגש, זה יותר עמוק ויותר מורכב (הרבה פעמים קשה לעשות את השינוי ברגש בלי סיוע טיפולי).
את צריכה לשאול את עצמך מדוע אבא שלך גורם לך לכעוס כל כך (לא אמא, לא אחים, לא חברות...). תעמיקי בברור הרגשי עד שתזהי בתוכך איזשהו קושי פנימי עם אביך.
כאשר תזהי באופן מדויק את הקושי - תוכלי לטפל בו, להקטין אותו, אולי גם להסתלק ממנו.
בהצלחה!