מקור התורה שבעפ

שלום וברכה

הוא מוזכר בעיקר בשני הקשרים.

ראשון בהם הוא העובדה שהתורה עצמה מעידה על כך שיהיו מצבים שלא נדע מה לעשות לאור התורה, ועל כן אנו מצווים לפנות לחכמים:

ספר דברים פרק יז

(ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:

(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:

(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

אולם לאמתו של דבר, גם אם לא היה כתוב שום דבר, היינו יודעים את החובה שתהיה תורה שבעל פה, שהלוא כל מילה בתורה שבכתב זקוקה לפירוש ולדרכי יישום. לדוגמה: לא תרצח - מהו רצח ? ממתי עובר נחשב כחי שהפלתו היא רצח ? עד מתי אדם נחשב כחי, ומתי אפשר לקחת את אבריו לתרומת אברים ? וכדו'.

לא ניתן אפוא לעשות דבר בלי תורה שבעל פה.

כל טוב