שאלה
מזה זמן, התעוררה השאלה של הפעלת מכשור בשבת ע"י דבור כגון שימוש במכשירי "בית חכם" כגון אלקסה וכו"ב. רוב הרבנים כמדומני אוסרים וגם אם לא, ניתן לאסור בגלל "עובדין דחול" ואבדן צביון השבת. אבל אני שואל על החלק השני: אם נתונה מערכת, הדביר הוא הנותן לה את פקודת ההפעלה ומבחינה זאת זה כמו מתג גרידא . במערכת המקבלת את הפקודה ניתן מאידך להפעיל מערכת שלמה של אמצעים הלכתיים שדווקא ננתקים את הקשר בין הייזום ( trigger) לתוצאה הסופית כגון: הסתברות הפעלה, השהייה רצונית, מניעת המונע ( ראה "שבתריס" או השקע של מכון צומת. ) : אם אני נותן פקודת הפעלה אבל יש רק הסתברות מסויימת שהדבר יצא לפועל , האם עשיתי עברה ? או אם הפעולה התבצעה אחרי השהיייה של שעה, גם כן כאילו לא עשיתי דבר. אלו הן 2 דוגמאות של ניתוק הקשר הישיר בין הוראת ההפעלה לבין בצועה. ניתן לתת עוד דוגמאות כגון מערכת המגיבה רק בתנאי ש 2 אנשים מדברים אלייה והיא מחליטה באופן אקראי רק על סמך דיבורו של אחד מהם ואין ידוע מיהו. את מי נחייב במקרה כזה? ואם המערכת תופעל על ידי שני אנשים למרות שייתכן גם יחיד ( " מלאכה שעשאוה שניים")... כל האפשרויות הללו נתונות לבצוע היום ע"י בקרים ממוחשבים .. ניתן א"כ לשלב בבקר כל מיני שיקולים הלכתיים כמיטב השקלא וטרייא ההלכתי בתלמוד ובפוסקים. אז מדוע שלא נתיר? עובדין דחול איננו חזק מספיק כי זה דבר המשתנה במקום ובזמן ..
אשמח לשמוע מענה חכם בנושא
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
השאלה היא במקרא שיש השהייה של שעה מתחילת ההפעלה וכן אם יש הסתברות מסוימת שזה יצא לפועל.
ברור שהשהייה של שעה איננה גרמא, ההתר של גרמא הוא כדברי הגמ' שמעמיד כד על השלחן והוא מתפוצץ מחום האש ומכבה אותה, כאן צריכה להיות עוד דבר שמפריד בין האש והמים ורק בהתפוצץ הכד הוא מכבה, אבל בהשהייה רגילה אין זה גרמא מתירה, ולכן אין להתיר פעולות כאלו. ועיין משנ"ב (סי' שלו ס"ק לב) שאוסר בדבר שיקרה בזמן מרובה.
הרעיון השני שלא ברור שהדבר באמת יקרה אלא יש איזה הסתברות כך שזה יקרה, מדין שאסור לזרוק זרעים בשבת מחשש שמא יקלט, נראה שאפילו יש רק הסתברות מסוימת שהדבר יקרה כבר אסור לעשות כן בשבת.
עוד יש להוסיף שהתרי גרמא הותרו רק במקום הפסד (עיין שלד סעי' כב) שהתירו גרם כבוי במקום פסידא, כך שבמקום שאין פסידא אין להתיר.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ