שאלה
שלום וברכה,
במשך כמה וכמה שנים לא התפללתי במנין בימי חול כמעט אף פעם ואפשר לומר שאת רוב התפילות בחטאיי הרבים לא התפללתי בכלל חוץ מקריאת שמע שחרית וערבית והנחת תפילין. (בשבתות וחגים גם תמיד התפללתי בבית הכנסת במנין).
לפני כשנה התחזקתי מאוד בענין הזה ובעזרת השם מני אז התחלתי להתפלל שלש תפילות במנין ולהחזיק מעמד אפילו בזמנים שזה בא לי מאוד קשה כגון לוח זמנים מאוד לחוץ או כשהתינוקת בכתה כל הלילה או ריצה באמצע העבודה לתפילת מנחה ועוד שלל סיטואציות.
בהתחלה זה הרגיש ממש נהדר ובעיקר הצלחתי להתחבר לתפילה וגם לכוון פעם יותר ופעם פחות.
גם היום זו עדיין הרגשה טובה שאני ברוך השם מחזיק מעמד. אך לגודל האכזבה, ההרגשה של החיבור לתפילה דועכת יותר ויותר ולפעמים כל מה שאני רוצה בשעת התפילה זה שכבר יסיימו את התפילה...
הרבה פעמים קשה לי להתרכז ולחשוב על המילים ופעמים אחרות ענייני עבודה טורדים את מוחי וגוזלים את יכולת הכוונה (בעיקר בתפילת מנחה שהרבה פעמים אני נקרע בשבילה מאמצע פרויקט מסובך בעבודה).
הפחד הגדול שלי הוא שאני איפול חס ושלום או אכנע לעצלות של לישון שעה נוספת בבוקר או לאחד משלל עצות היצר שקשה מאוד לעמוד בהם כשאתה עושה מתוך מצוות אנשים מלומדה או ידיעה שזה פשוט חיוב הלכתי אך עצם הענין לא בוער בעצמותיך ואין חשק לעצם הדבר.
השאלה שלי היא איך אפשר להתחזק באהבת התפילה וחיבור לתפילה והרגשת טעם טוב בתפילה ? אני רוצה לאהוב את התפילה כל כך חזק שגם אם אין חיוב להתפלל עדיין ארצה להתפלל בגלל שזה כל כך טוב. אני רוצה לכוון בתפילה בגלל שזה כל כך מרומם את האדם והופך אותו לאדם רוחני יותר.
איך מגיעים לכך ? איך זוכים לכך ??
תודה רבה מקרב לב !
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
שאלתך ארוכה ומורכבת, אבל בהתאם לתשובות באינטרנט הן קצרות ואין אפשרות להאריך. על כן דמיין לעצמך שהתפילה היא עמידה לפני ד'. זהו המצב בכל תפילה, האדם עומד בפני בוראו. ובמשל האדם עומד בפני מלך גדול וחשוב. יש לו שתי אפשרויות של עמידה א. להגיע לפני המלך, להראות בפניו ולנופף לו לשלום, שיש בכך הבעת תמיכה והכרה במלכות של המלך. ב. עמידה מעמיקה ויסודית לפני המלך ודיון בהרבה פרטים עם המלך. כך גם בתפילה עצם התפילה אפילו שאין בה כוונה גמורה היא פגישה עם המלך והכרה במלכות המלך. עדיפה על כך התפילה שהיא בכוונה לכל ברכה וברכה, שיש בה התדיינות עם המלך על כך פרט במפגש. בודאי שהדרך השניה היא המעולה יותר, ועליה נאמר שתפילה צריכה כוונה. אבל גם הדרך הראשונה היא רצויה, ועל כך נאמר שיכוונו רק בברכה הראשונה שבה יש גילוי הקשר בין ישראל והקב"ה, על כן כל התפילות אהובות ורצויות אבל בודאי מי שיכול לכוון בכל הברכות עדיף אבל כשאין אפשרות יכוון לפחות בברכה הראשונה.
כמו כן התפילה איננה רק צורך האדם אלא עבודה היא גם צורך גבוה, והתפילה היא גם צורך גבוה, ולכן השתדל להקפיד בתפילה ולכוון בברכה ראשונה ואם יעלה בידך והקב:ה יעזור לך לכוון בשאר הברכות אשיך. ועוד עצה טובה נתן ה'מגיד" לבית יוסף להתפלל מתוך סידור כדי לקרוא את המילים בכתב, וזה מועיל לריכוז.
שבת שלום
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ