מה עושים כשההתקרבות ליהדות הופכת להקרבה של כל היתר?

שלום לך.

זה באמת מתסכל כשההתקרבות ליהדות הופכת פתאום להקרבה. כשאתה מרגיש ששילמת מחיר כבד מדי. זה מאוד נפוץת שכאשר "מגלים" פתאום את היהדות (או אגב כל דבר רוחני אחר), נכנסים פנימה בכל הכוח, ומשאירים דברים אחרים בחוץ. זה יכול ליצור חוסר איזון. וזה בד"כ לא עושה לנו טוב. אנחנו הכי מרוצים כשיש לנו איזון: בין רוחניות לגשמיות, בין עצמאות לחברה, בכל תחום.

היהדות לא מבקשת מאיתנו הקרבה. או סבל. להיפך! היא מבקשת שנחיה בצורה טובה ושניהנה מהיומיום. נכון שיש כללים וחוקים, אבל עדיין אפשר ליהנות, וגם לעשות דברים חשובים שמותרים. יש לנו 120 שנה להגשים מטרות וערכים. אתה בן 15, רק מתחיל. חשוב לא לנסות להגיע למאה אחוז הצלחה כבר עכשיו. לא לפעול בצורה קיצונית.

אז איך עושים את זה? הנה כמה רעיונות.

1. לתת מקום

לאדם יש הרבה חלקים. הרבה צרכים. צורך במשפחה, בחברים, ברוחניות, במשמעות, בזמן איכות עם עצמי, במיניות... היהדות מכירה בכולם. אנחנו לא רוצים לשנות את טבע האדם, אלא רק לאזן בין החלקים השונים. לתת לכל חלק את המקום המתאים. אז בתור התחלה, נזה לא לפסול דברים שמרגישים לא מתאימים. לכל החלקים במגיעים בקופסא של הפאזל, יש מקום בפאזל. עם הזמן אתה תמצא את המקומות האלה. זה פאזל גדול, וזה יכול לקחת קצת זמן. אבל בינתיים אנחנו לא זורקים שום דבר לפח.

2. לקבל הדרכה

היהדות היא לא משימת סולו, שבה כל אחד מסתגר בחדר ו"עושה יהדות". מסתגר מהעולם. להיפך. היהדות היא תנועה קהילתית. תפילה במניין, שיעורים, חברותא, המון דברים משמעותיים ביהדות נעשים בחברה ולא לבד. שיעור באינטרנט, יש לו יתרונות וחסרונות. כדאי לחפש מסביבך מדריכים מתאימים, שיכירו אותך, ישמעו את מה שיש לך להגיד, ויוכלו לכוון אותך לאיזונים הטובים. זה יכול להיות רב קהילה באחד מבתי הכנסת בשכונה, מדריך בבנ"ע, או אחרים. להיכרות האישית יש חשיבות.

3. השפעת החברה

כל אחד מאיתנו מושפע מהחברה שסביבו. יש הבדל אם אני גר במאה שערים או באמצע עיר חילונית כמו ת"א. זה משפיע על העשייה והרצונות שלי. זה אחד האתגרים שלח גיל ההתבגרות: אנחנו לא יכולים פשוט לקום ולעבוד דירה. ולכן כדאי לא לסטות יותר מדי מהחברה שסביבנו, גם אם היא לא מושלמת ומאתגרת. אתה יכול למשל לנסות למצוא תנועת נוער נפרדת באיזור, אם לא נוח לך עם הבנות בבנ"ע. חברים שאולי תרגיש איתם יותר בנוח (לאו דווקא במקום החברים הקיימים, אלא בנוסף). ואז תוכל להחליט כמה זמן אתה מבלה בכל מקום ועם כל חבר. כי הצורך בחברים הוא חשוב ואמיתי, ולא כדאי להדחיק אותו.

4. התבגרות מינית

גם המיניות היא מרכיב מרכזי באישיות שלנו. אי אפשר להקפיא אותה עד שנגיע לחתונה.. זה לא עובד ככה. זה מאוד טבעי שיהיו לך מחשבות מיניות ויצר מיני, רצון לראות ולחוות ולדבר עם בנות. אתה כן יכול לקבוע לעצמך קווים אדומים, שאותם אתה לא רוצה לחצות, וכן לאפשר לעצמך דברים אחרים, שמבטאים את המיניות הטבעית שבך. מהם הקווים? רק אתה יכול להחליט. אבל למשל, אדם אחד יכול להחליט שהוא יאפשר לעצמו לדבר עם בנות, אבל באופן צנוע, מכובד, ועם חברים ולא לבד. מישהו אחר יכול להחליט שהוא נפגש בכל שבוע גם לשחק עם חברים ולעשות צחוקים, וגם עם חברים אחרים ללמוד או להתנדב. הכל במטרה לייצר איזון. שיהיה גם וגם. קצת מכל דבר.

ובנושא הנפילות ברשת: קשה מאוד להימנע מהן באופן מוחלט. לכן חשוב לא לאפשר לנפילה להוריד את מצב הרוח ואת המוטיבציה. לקבל את העובדה שיהיו לפעמים נפילות, ולא להתייאש בגלל זה. אנחנו לא מושלמים. חשוב שלא תפסול את הצד המיני שבך, אלא שתנסה לנתב אותו למקומות יותר טובים במחשבה ככל שאפשר: מחשבות ותכניות על בניית משפחה, חברות וקשר טובים עם אשתך, וכו'.

לסיכום: כשאדם פותח את המקרר במקרה הזה המקרר ה"רוחני") ומגלה שם הרבה דברים טובים, מאוד מפתה להתנפל מיד על הכל ולאכול בלי סוף. לא לשחק, לא להכין שיעורים, רק לאכול! אבל כשעושים יותר מדי מדבר אחד, אפילו דבר טבעי כמו אכילה - יש כאב בטן. ולכן כדאי לאזן: קצת לאכול, קצת לפגוש חברים, קצת מכל דבר. המקרר ימשיך להיות מלא ויעמוד לרשותנו. לא יברח. חשוב שניתן לעצמנו את הזמן, ונקפיד על איזון בין אכילה לבין שינה לבין לימודים לבין חברים, וניתן מקום מתאים לכל צורך אנושי שיש לנו.

מוזמן מאוד להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים