שאלה
שלום כבוד הרב.
יש תופעה מאוד נפוצה של אמונה בסגולות ומעשים/טקסים שאמורים לזמן דברים טובים; קברי צדיקים, אמירה של פסוקים או משפטים מספר פעמים(אפילו מופיע בסידור עדות המזרח), הדלקת נרות חנוכה לצד נרות שבת שתוביל לזיווג, חלת מפתח וכו'.
רציתי לשאול האם אלו דברים שיש להם עוגן בהלכה? האם מדובר בחלק מהם בעבודה זרה?
ושאלה נוספת - שמתי לב שזו תופעה שהיא נפוצה יותר בקרב עדות המזרח, אשמח לדעת מה הסיבה לכך.
תודה מראש!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
'סגולות' זו תופעה אנושית רחבה מאוד. לא רק אצל יהודים ולא רק אצל דתיים.
האדם מתמודד עם 'הלא נודע', עם קשיים שונים, בעזרת הסגולות הוא מנסה להשפיע על עתידו.
יש סגולות שנזכרות בספרי הלכה, סגולות שמקורן במסורת קדומה = ה'סימנים' בליל ראש השנה, מופיעים בגמרא, ממילא גם בספרי הלכה.
יש סגולות שאין להן מקור מוכר ובכל זאת נפוצות בעדות שונות = ערבה חבוטה, יין הבדלה על המצח ובכיסים, סגולות כאלה יופיעו בספרי מנהגים.
יש סגולות משותפות ליהודים ולגויים = חמסה
יש 'סגולות' שמקורן בעבודה זרה (צריך ללמוד ולדעת כדי להתרחק מהן) = 'להחזיק אצבעות' ו'להקיש בעץ', אלו מעשים נוצריים ברורים.
באשר לשאלה הנוספת: אני בכלל לא בטוח שהתופעה נפוצה יותר בקרב עדות המזרח.