לא מסתדרת עם אימא: איך משפרים את הקשר?

שלום לך.

מבין השורות עולות תחושות מעורבות של תסכול ודאגה. חיכוכים עם ההורים הם עניין שגרתי ובוודאי כשאנחנו מתבגרים אבל לפעמים הם פשוט יוצרים חוסר תקשורת. שאלתך היא הזדמנות מצוינת להבין: איך מתמודדים עם מצב של חוסר תקשורת עם ההורים?

צער גידול הורים

בתחילת הבנייה של משפחה, התפקידים מאוד ברורים לנו. ההורים כאן לגדל אותנו ולדאוג לצרכים הפיזיים שלנו ואנחנו כאן כדי לקבל. כשאנחנו גדלים, נוצר משבר. פתאום אנחנו כבר עצמאיים, יוצאים מהבית ופוגשים חברים, דואגים לעצמנו, עובדים אבל לא פחות חמור-פתאום אנחנו גם מדברים. אומרים את דעתנו, לא מרכינים ראש ומהנהנים למה שההורים אומרים. באופן טבעי, רוב ההורים יתגברו על כך ואפילו ישמחו. סוף סוף יש עם מי לדבר, לשתף במה שקורה בבית, בתוך עצמם. טוב שיש ילדים בגירים לתקשר איתם, לצחוק איתם ואולי גם להתייעץ. אבל כפי שתיארת היטב, ההסתגלות של ההורים לשינוי תלוי בחינוך שהם קיבלו ובסביבה שהם עצמם גדלו בה. לא תמיד זה מסתדר עם מה שאנו חונכנו או לפחות ציפינו שיקרה. אמך שייכת לסביבה ולחינוך בה תקשורת "בגובה העיניים" עם הילדים פחות הייתה מקובלת. מבחינתה, תקשורת עם ילדיה מלווה בכבוד ובמרחק שחייב להתקיים תמיד. אלו הגבולות וכמו שאמרת-קשה לשנות את דעותיה בעניין. גם נסיבות החיים בהן היא נאלצת להיות אם חד הורית וגם מפרנסת עצמאית שנאלצת בכוחות עצמה להאכיל את ילדיה תורמות לאופי. היא איננה אישה רעה, ואפילו טובה לזולת למרות הצרות שנחתו עליה ואת מעריכה אותה על כך. אבל, את מודעת לכך שהדאגות האלו תמיד מעסיקות אותה. תוספת החינוך לכבוד גורמות לכך שבאמת אין ביניכן תקשורת טובה. בעיניה, לדבר "בגובה העיניים" זה חוסר כבוד מצידך. הרי היא אמא שלך, ולא החברה שלך. ומה פתאום שתדברי כך? כשאת רוצה לשתף בקשיים, היא עוקצת כי אולי היא תוהה לעצמה: הלוואי עלי הבעיות שלך, ומזה את בוכה? אני מתמודדת לבד ומחזיקה משפחה שלמה, אז תתמודדי גם את! לפעמים, זו פשוט הדרך הקצרה להביע כאב ולהעביר לך מסר-די לי בצרותיי שלי, מה פתאום את באה לשתף אותי בקשיים שלך?

את מנסה הכול, אפילו מבינה שהקושי הכלכלי משחק פה תפקיד ראשי בחומה שיש ביניכן ומנסה אפילו לעזור בזה. לפעמים חשבת ש"פרידה זמנית" תעזור אבל לא. והתסכול הולך וגדל כי את יודעת שהיא יכולה לתקשר עם אחרים כשהיא רוצה, ולעזור להם. ודווקא אתך זה קשה.

אז מה אפשר לעשות? איך נתמודד עם חוסר התקשורת? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון:

1. פנייה לדמות בוגרת וסמכותית-

לפעמים טוב לשתף דמות בוגרת שאת מכירה. ישנה חשיבות לקבל תמיכה רגשית במצב זה מאנשים שאוהבים אותך, שאכפת להם ודרך השיתוף בתחושות, יכול לעזור בהתמודדות. זה יכול להיות חבר/ה קרוב/ה, מדריכ/ה או רב/נית. דווקא השיתוף יכול לגלות לך שאולי יש עוד כאלו שמתמודדים עם מקרים דומים, יכול להוריד מהתסכול, לשמוע איך הם התמודדו ואולי לחשוב על פתרונות יצירתיים למצב.

2. פנייה לבני משפחה קרובים-

כשמדובר בתקשורת שמתרחשת לפי כללים של תרבות מסוימת, לא רע בעצם להתייעץ עם מי שמכיר את האדם הקרוב אלינו הכי טוב שיש. טוב לפנות לדודים קרובים או סבא וסבתא ישירים לאימא. תוכלי לשתף אותם במה שאת מרגישה, לשאול אותם מה כדאי לומר, ואיך לומר. תתפלאי לגלות שלפעמים זה לא מה שאת אומרת דווקא או המרחק. הם יוכלו לייעץ לך על התזמון שכדאי לדבר אתה או אפילו המילים הנכונות לפנות אליה. זה יוכל לקדם את התקשורת ביניכם בצורה טובה ביותר

3. מכתב-

כדאי לשתף אותה בתחושות הלא נעימות ובהתמודדות שלך עם הקצר בתקשורת. מאחר והשיחות ביניכם נגמרות בעקיצות וחוסר הבנה, מכתב כתוב הוא פתרון טוב. תוכלי לשתף אותה ברגשות שלך, ברצון שלך להוריד מתחים וריבים ולתאר כמה את מעריכה את מה שהיא עושה למענכם בתור אימא, וכמה את לומדת מהתכונות שלה. יש מצב שתגלי שגם לה זה מצב לא נעים וזה יקרב ביניכן. תוכלי כך ללמוד את "הגבולות", אולי לדעת איך לשתף ומתי, ולהציע לה עזרה כלכלית מבלי שתרגיש שאת מזלזלת בה. המתח יוכל לרדת והתקשרות ביניכן תשתפר.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורטת את תחושת התסכול שאת חשה עקב קצר בתקשורת עם האם. ראינו שמדובר בנושא חשוב, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: דיבור עם דמות בוגרת וסמכותית בעניין, התייעצות עם בני משפחה קרובים ומכתב.

בכל מקרה תמיד כדאי לחשוב על דמות מהמשפחה, חברה או אדם קרוב שאתה יכול לשתף בתחושותיך ולא להתמודד לבד. את מוזמנת כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווצאפ 0524683927.

חנוכה שמח!

שירה

מוקד חברים מקשיבים