שאלה
שלום הרב, יש לי שאלה שמציקה כבר כמה זמן ולא הצלחתי למצוא עליה תשובה.
חלק משמעותי מהחיים שלי היה מלווה בתחושות קשות של כעס על הקב"ה, בעקבות מציאות מורכבת ובאמת דברים לא פשוטים שעברתי..
ב"ה זכיתי ללמוד המון במדרשה וגם הרבה הרבה מעבר והבנתי והשלמתי עם דברים. היה לי תקופה שבה הרגשתי חיבור חזק לקב"ה ולא הרגשתי טיפה של כעס, כאילו הכל התפוגג ובמקום הכעס נכנסה אהבה סליחה וחיבור עמוק ואמיתי.
עכשיו לאחרונה התחלתי להרגיש כל מיני תחושות של כעס וכאב, חוסר השלמה עם המציאות. רק שעכשיו אני מבינה שאין לי על מי לכעוס.. אם בעבר הייתי כועסת על אלוקים ש'גרם' לכל זה. עכשיו יש בי קצת כעס עליו על זה שהוא מביא דברים לא פשוטים ואפילו את האפשרות לכעוס עליו אין לי..
על מי אני יכעס על אינסוף מושלם? על טוב שלם? על מי?? אני מבינה בראש לגמרי איך באמת הכל טוב והכל לטובתי ושלכל דבר יש משמעות הרבה יותר רחבה ועמוקה ממה שאפשר בכלל לדמיין.
השאלה שלי היא לאן מנווטים את התחושות שמתעוררות אוטומטית. איך לא לכעוס על הקב"ה על זה שאי אפשר לכעוס עליו?
תשובה
שלום וברכה
אנסה לפתוח שתי פתיחות:
ראשונה בהן היא למצוא הדהוד לתחושות שאת חשה בכתבי הקודש. מי שביטא הרבה דברים דומים למה שאת כותבת כאן הוא איוב. כדאי ללמוד את הספר, כדי לראות שזה אכן חלק בלתי נפרד ממה שהטריד אותו. תוכלי לשמוע שיעור חלקי על כך כאן:
נראה לי שמאוד עוזר לאדם כשהוא פוגש אח ורע למה שהוא חש, והוא מבין כי התנועות האלה אכן קיימות בתוך האדם.
העצה השניה היא להמיר את תחושת הכעס כלפי הקב״ה, בבניין מחודש של הקשר עימו. להתחיל ב״בין אדם לחבירו״, ובקשר נפשי פנימי עם חברותייך. לטעום עוד יותר את סוד ההתקשרות לעומק, להארה הדדית, לסיוע האחת לשניה להוציא את הטוב מתוך עצמה. כשמתרגלים לשפה כזו של התנהלות נפתחים פתחים של שמחה, של אור, של חיבור של נפש לנפש.
ומשם נפתחת דרך, לפעמים, להתקשר מחדש אל הקב״ה בהארה, ברצון, בתשוקה.
האם את יכולה ללכת בדרך זו?ֿ
כל טוב