חבלים נפלו לי בנעימים

שאלה

בס"ד

"אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה..."

שלום רב!

בגמרא סוטה (ב/א) אמר ריש לקיש ''אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו'' ואילו רב יהודה אמר רב (שם סוטה) ''ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני וכו''', ותירצו: (שם סוטה) ''הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני", כי זיווג שני הוי לפי מעשיו. ונראה שהכוונה "מכתב מאליהו" ח"ד עמ' 295 (בשם היעב"ץ) שהזיווג הנקבע בבת קול הוא באופן ששניהם ממלאים את תפקידיהם בשלמות, אז ראויים זו לזה וזה לזו לפי התכלית הנקבעת בבריאה (ולא להשגה בעת מאוחרת או בצער), וזה נקרא זיווג ראשון. אבל אם אחד מהם מקלקל את מעשיו או שניהם, אז מזווגים לו לפי מעשיו של אותה שעה (ואפשר שזיווגו מתאחר שמא יתקן מעשיו וישוב בתשובה), וזהו הנקרא זיווג שני.

שאלתי היא על ענין דוד המלך (סנהדרין קז/א) "תנא דבי ר' ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכָלָה פגה" (תאנת בוסר), כלומר, לפני הזמן. שראוי היה שימות אוריה קודם לכן, והיה דוד נושא אותה בהיתר, והרי זה לא מזיווג ראשון שנשמרת וניתנת להשגה בקלות, אלא כביכול מזיווג שני, וגם אלמנה ולא בתולה תמימה, שהרי אשה שנשתמשה ע"י אישה זוכרת מעשה הראשון, ואפשר שחתימת הרושם של השני לא תגבר על חתימת הרושם של הראשון, ולא יצליח "לכבלה" אליו בעבותות אהבה, וכן אם אמנם קלקלו מעשיהם (כפי היעב"ץ) כיון שלא נפגשו ראשונה, הרי אומר (שם סנהדרין) "ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית" - היינו מזיווג ראשון (שנשמרת וניתנת להשגה בקלות וללא דחיות), א"כ היכן מצינו שדוד או בת שבע קלקלו מעשיהם שלא נזדווגו כדת וכדין מלכתחילה אלא השיגה דוד בצער ובמכאוב, כביכול מזיווג שני? מדוע?

ועוד כתיב: (משלי י"ט י"ד) "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת", ומשיג המהרח"ו ("עץ הדעת טוב") "...מוכרחין אנו לומר כי כונת הפסוק היא לומר כי הבית והון האדם נדון עליהם בכל שנה ואפשר שיתקיימו על ידו מכח נחלת אבות, אבל האשה נדון האדם עליה מעת היצירה ולא כבית והון אשר נדון עליהם בכל שנה", כלומר זיווגו של אדם הוא מאתו ה' יתברך.

אם כן נשאלת השאלה, מדוע נתנסה דוד (כנזכר בסנהדרין שם) וניתן לו זיווגו כניסיון ערוה, הלא מה' יצא הדבר, ואשה משכלת היא מה', ונועדה לו מעת היצירה, הרי אין זה הוגן מצד ההשגחה שתנתן לו זיווגו שלו כניסיון ע"מ לנסותו להכשילו ולהענישו, או כפי שאומר: "הר שבכם צפור נדדתו"?! הרי לא מצינו שדוד קלקל מעשיו (כפי היעבץ) שהרי הקב"ה ענה לו כששאל מדוע אין אומרים 'אלהי דוד', "איהו מינסו לי ואת לא מינסית לי", כלומר עד בת שבע לא חטא דוד המלך ולא עמד בשום ניסיון, כלומר היה נקי וזך, כלומר לא קלקל מעשיו שזיווגו ילקח מאיתו וינתן לאיש אחר וישיגנה דוד כזיווג שני.

אלא נראה לי בעליל כביכול (ע"פ הנ"ל), שדוקא בת שבע היא שקלקלה מעשיה ולא היתה ראויה לדוד וניתנה לאיש אחר פחוּּּת דרגה מזיווגה המקורי, וניתנה לדוד לאחר מכן כניסיון ערוה לאחר שיצאה מכלל זיווג ביחס אליו, לכן נענש דוד שהרי יצאה מכלל זיווג שלו, אך לבו המה עליו בראותו אותה בחוש שהיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ולא עמד בניסיון, ובְעלה בניאוף, כאשה זרה, כאשת איש. ואמנם נכרת דוד, ונסתלקה שכינה הימנו למשך מספר שנים, וה' לא דיבר אתו רק מפי הנביאים, עד ששב הקב"ה לדבר עמו.

ונראה לי שמתוך מידת חסידות ע"מ לנקות את דוד מכל חטא ועוון דרש רבא (שם סנהדרין): "מאי דכתיב (תהלים נ"א ו') לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך - אמר דוד לפני הקב"ה: גליא וידיעא קמך דאי בעייא למכפייה יצרי הוה כייפנא, אלא אמינא: לא לימרו עבדא זכי למריה".

אנא תשובתכם!

תשובה