שאלה
שלום הרב,
אני בת 16 וחצי ולפני כמה חודשים קיבלתי צו ראשון.
בעקרון תמיד זה היה ברור לכולם שאני הולכת לעשות שירות כי עם זה באתי מהבית, אבל בזמן האחרון אני קצת מהורהרת לגבי זה.
אני יודעת שלפי ההלכה אין דבר כזה צבא לנשים והן צריכות ללכת לשירות לאומי אבל נורא קשה לי התפיסה הזאת.
כל החיים שלי הקפדתי מאוד על ללכת בדרך שלי ולעשות בסופו של דבר את ההחלטות שלי אחרי שאני שוקלת דברים באיטיות ומגיעה להחלטה נורא שכלית שבאה גם מהלב, אבל עכשיו אני לא באמת מרגישה שיש לי את האופציה הזו, ההורים שלי לא כל-כך בעד האופציה הצבאית מטעמי הלכה, אף אחת מהאחיות שלי בכלל לא חשבה על האופציה הזאת ובגלל זה גם מאוד קשה להם ההתמודדות עם זה בפעם הראשונה, בשבילם אם אלך לצבא זה יהיה סוג של כישלון... אני חושבת גם שעצם ההתלבטות שלי נובעת מזה, מההרגשה שאין לי יכולת בסופו של דבר לעשות את הדברים בדרך שלי...
אני חודשיים לפני הצו ראשון ומצד אחד אני יודעת שאם אלך אני נורא אצער את ההורים שלי, ומצד שני אם לא אלך אני אאכזב את עצמי ובסופו של דבר אגיע לא שלמה לשירות לאומי עם ההרגשה שההחלטה של להגיע לשם היא לא שלי...
הרב אני חלוקה בין ההורים שלי לבין הרצון לעשות דברים בדרך שלי.
מה אתה מציע לעשות הרב? האם ללכת בדרך שלי או בדרך שההורים שלי רוצים שאלך?
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על הרצון לברר את הסוגיה מיסודה.
הבה נעשה סדר בשתי השאלות שלך שהתערבבו האחת בשניה: הראשונה היא שאלת עצם ההכרעה שלך מה לעשות ובמה לבחור. הדבר הטוב ביותר והנכון ביותר הוא כמובן להתאמץ ללכת בדרך שתכלול את הכל, כלומר: לדעת מחד גיסא שמותר לך לבחור בדרך שלך (אני מציע כי תקראי את המאמר הזה: http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=172132) אך מאידך גיסא מאוד לא כדאי להפוך את הדברים למרד, וכדאי שימשיך להיות שיח בין הורים וילדים, וביחד תגבשו את מה שנכון לך וטוב לך.
על ידי כך, תהיי בת חורין לבחור את הדרך המתאימה לך.
שאלה שניה היא לגבי השרות הצבאי. עצתי לך היא שתהפכי את הנושא לנושא שאת קודם כל לומדת אותו. לפני כמה זמן הקלטתי שיעור שמבאר על מה המחלוקת בנושא שרות צבאי לנשים, ראי:
ואשמח אם תשובי ונמשיך ללבן את הנושא.
כל טוב ובהצלחה