צניעות וחזרה בתשובה: איך להחליט מה מתאים לי?

שאלה

התקרבתי מאוד לה' בשנה האחרונה. אבל עכשיו כשהשנה החדשה בפתח זה לא באמת שאשנה משהו. יש לי חצאיות וחולצות קצרות או פתוחות וכנל גם שמלות שאני אוהבת ללבוש, שהן מה שנקרא לא צנועות.

בשנה האחרונה קצת התחזקתי ולא קניתי אפילו חצאית אחת קצרה(!), וחולצות שבשבילי היו ממש קצרות מסרתי. השתדלתי למצוא בגדים צנועים אבל אני לא חושבת שזה מהסיבות הנכונות כמו שנקרא.

יש איזה מישהו בשבט שהיה לי עליו קראש, אז רציתי להיראות קצת יותר דוסית כדי שאולי הוא ישים עליי. אין לי קראש יותר אבל עדיין אני לובשת יותר צנוע כדי שאחרים יחשבו עליי שחזרתי בתשובה או שאני בתהליך כזה או אחר. אני כן באמת בתהליך, אבל אני לא מתלבשת צנוע כי אני מאמינה בזה. בעיניי יש לי חצאיות קצרות בארון שהן צנועות ומתאימות בעיניי, ואני לובשת דברים שבעיניי הם צנועים, אם היה לי אומץ הייתי הולכת עם מכנסיים רחבות כי זה צנוע יותר מחצאית קצרה.

אני מרגישה שאני מאוד בשלב שלחפש את עצמי וזה לגיטימי לגיל כזה, אבל מרגישה שאחים שלי מנסים להשפיע עליי את הדרך שלהם. נגיד אחותי המסורתית אמרה לי כזה על משהו שלבשתי 'מה את דוסית?' או אמרה לי ללבוש משהו מסויים ולבשתי כדי להראות לה שאני לא דוסית.

מצד שני יש את אחי הדוס פיצפוצים שמנסה לקרב אותי לדת וכל מיני כאלה, בדרך יפה, ואז שהוא בא אז אני לבושה צנוע.

מה אני אמורה לעשות בנגוע ללבוש שלי? להתהליך של החזרה בתשובה? אני לא רוצה לשנות אותו ב180 מעלות, אני עדיין אני, עם האינסטגרם והסדרות ולפעמים החצאיות הקצרות, אני לא מתכוונת להשתנות, אף אחד לא באמת מתכוון להשתנות.

אז מה הקטע. להמשיך להעמיד פנים לעצמי ולאחרים שאני חוזרת בתשובה?

אני מרגישה שאני משקרת לאחרים ובעיקר לעצמי בקטע הזה, הרי לא חזרתי בתשובה או משהו כזה, התקרבתי יותר לקב"ה, אבל עדיין כנראה אלך לצבא, ועדיין אני מדי פעם עם חברות לובשת את החצאיות הקצרות כי הן לא ישפטו אותי, מתישהו הרגשתי שגם עליהן אני עושה פוזה של דוסית והפסקתי.

אני לא דוסית אני לא מתיימרת להיות אחת כזאתי. אני רוצה להיות פשוט אני, שקרובה לה' מאוד, אוהבת את התפילה, לומדת באולפנה, עושה חשבון נפש ובאמת משתדלת להיות הכי טוב שאני יכולה. אבל מצד שני אני אותה אחת שרואה סדרות, שחושבת על צה"ל כאופציה, שמדי פעם כשרוצה לובשת חצאיות קצרות שבעיניי הן צנועות.

לפעמים אני לובשת בעיר אחרת שהיא לא העיר שלי, את החצאיות הקצרות והכל, כי מחוץ לעיר אף אחד לא מכיר אותי ואי אפשר לדעת שאני דתייה על פי הלבוש הזה אז אני לא עושה חילול ה' שככה דתיות מתלבשות, הרי אף אחד לא מכיר אותי שם ויודע מה אני. ככה אני מתרצת את זה.

לא ממש באלי להשתנות בקטע הזה, נעים לי השילוב הזה בין קודש לחול. אבל זה ממש מפריע לי, ומשהו בי עדיין לא שלם עם הדרך שאני עושה עכשיו שהיא ממש לא מוסברת לאן אני מייעדת את עצמי להגיע.

תשובה