שאל את הרב

חששות לקראת החזרה לשגרה, והאם זה נכון לחזור לאולפנא או לעזוב?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 24/08/22 20:35 כז באב התשפב

שאלה

סיימתי השנה כיתה ט באולפנא עם חצי פנימייה- מבחינת הכל היה מושלם באולפנא חוץ מההיבט החברתי- ממש מרגישה בלי חברות טובות ומשמעותיות והחופש בעיקר חידד לי שכמעט כלום לא נבנה בתחום החברתי- ככ רציתי להצליח ובאמת לשמוח במקום החברתי שלי בשכבה אבל לצערי אני רחוקה משם שנות אור ואני לא בקשר עם אפפחת מהשכבה בחופש חוץ מחברה אחת שגם היא בקושי לצערי...

מרגישה שהחופש הזה איבדתי את כל מה שחשבתי שבניתי לעצמי מבחינה חברתית חוץ מהחברה המסוימת ההיא...

אחרי שכבר חודשיים לא הייתי באולפנא אין בי שום רצון לחזור נ.ב- מוסיפה שלוקח לי כל נסיעה הלוך שעה וחצי ונסיעה חזור כמעט שעתיים והשנה אני גם נכנסת בעז"ה להדרכה ממש עוד 3 שבועות- אולי אפילו פחותת!!!!! זה אומר שלא אהיה כמעט בבית לצערי וזה עוד יותר מקשה עליי מהבחינה הזו.

יש לי ממש חששות לקראת השנה החדשה

# מה יהיה המצב החברתי שלי בשכבה

# איך זה יהיה להתחיל בגרויות- עולה לי' ובעיקר בספורט כי ממש קשה לי עם זה ואיך ילך לי ואיך אני אסתדר עם העוומס של הלימודים

# ואיך אני אשלב לימודים הדרכה חברות משפחה ועוד דברים שקשורים בי

#איך אשרוד בפנימיה

#ואיך בכללי ילך לי בשנה החדשה מבחינה תורנית

פשוט כל מה שקשור בחזרה שלי לאולפנא מלחיץ אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא יודעת מה לעשות, עצות?

תשובה

שלום לך :)

מהשאלה שלך נראה שהלחץ והחששות גוברים. אם נזכור שהתחושות שעולות מובנות לגמרי וטבעיות, נקבל אותם בהבנה יותר. בתקופה כזו של מעבר למקום/שנה/עיסוק חדש ובאופן כללי, כשאנחנו עומדים לפני שינויים בחיים שלנו, אנחנו נוטים להילחץ מהאי וודאות שסובבת אותנו. רבים מאיתנו "סובלים" מזה, אבל איך אומרים? "צרת רבים חצי נחמה", אנחנו בסביבה טובה.

לפני שנתעמק בשאלה החשובה שלך, מצרפת קישור לשאלה מהאתר שלדעתי יכולה לעזור כי היא מתייחסת ממש לאחד הנושאים שהעלית- המעבר לכיתה י'. מוזמנת להציץ בכיף, זה אולי יכניס אותנו לאווירה :)

https://www.makshivim.org.il/answer?id=945834

בשאלה שלך את מתייחסת גם לתחום החברתי שהשתנה אצלך בתקופת החופש. אני רוצה להזכיר שבאופן טבעי, קורה שבזמנים לא שגרתיים כמו בחופש, אנחנו לא שומרים על קשר רציף עם אנשים וחברים שסובבים אותנו בימים הרגילים. זה כמובן משתנה מאדם לאדם, אבל חשוב שנבין שזה הגיוני לגמרי ולא מעיד על משהו לא בסדר בנו או בחברה. זה חלק מהמציאות והמצב בעולם, ולרוב זה עובר וכשחוזרים לשגרה חוזרים לקשרים הרגילים שלנו.

ועכשיו, נעבור לחששות (כיף!) ואיך אפשר להתמודד איתם??

ניקח לדוגמא אדם שחושש ללכת לבצע בדיקה מסוימת אצל רופא כי אולי התוצאות שיקבל זה משהו שהוא לא רוצה לגלות וזה בטח ירגיש לו נורא. אם אותו אדם יחשוב על כך שההליכה לבדיקה היא חלק מהדאגה שלו לבריאות שלו ולמצבו, ההבנה הזו אמנם לא תמחק לו את החשש לגמרי, אבל היא מאפשרת לו להתמודד ולתפקד בריא למרות החשש שקיים. למצוא דרכים להתמודד ולא רק לחשוש (כי תכל'ס- מה יוצא לנו מזה?..).

גם כאן, אם נבין ונתכונן לקראת שנה חדשה ומלאה בעומס שידרוש לתמרן בין לימודים וספורט, הדרכה, משפחה, חברה, פנימייה, ואפילו בין החלק התורני- נוכל להתייחס לזה בצורה שונה מ רק להילחץ.

אני חושבת שאם הייתי מתייחסת לכל שאלה בנפרד הייתי עונה שאני לא נביא (או נביאה), כי אנחנו לא באמת יודעים איך יהיה, מה יהיה, איך נרגיש, האם נסתדר, איך נשרוד עם העומס ו.. ו.. ו.. (כי זה לא באמת נגמר אם לא עושים עם זה משהו.)

נקודת פתיחה טובה היא המודעות לחששות שעולים. כדי לדעת איך להתמודד עם משהו, חשוב שנדע מה זה המשהו הזה. כאן נראה שאת ממש יודעת, וזה חשוב וטוב מאוד.

קודם כל, להבין

כדאי לנסות להבין באופן ספציפי כל אחד מהתחומים שגורמים לנו לחשש. שכדאי שנחשוב על שאר הדברים ועל דרכים שנוכל להיעזר בהן, אתייחס כאן לספורט, לתחום התורני, ולפנימייה, אבל כמובן שאת מוזמנת לחשוב מעבר ויותר לעומק. משאירה כאן נקודות למחשבה :)

- ספורט: הייתי ממליצה כבר בתחילת השנה לפנות למורה ולהתייעץ איתה. לבדוק מה אני יכולה לעשות בהדרגה ביום יום מחוץ לשיעורים כדי להגיע מוכנה יותר. אולי לחלק את זמני האימון לטווח ארוך יותר. כל יום לעשות קצת ולהתקדם באופן בטוח.. אני די בטוחה שהמורה תשמח לעזור ואפילו תוכל להרגיע אותך.

- התחום התורני: אנחנו לא מוכרחים להתחזק בכל התחומים שאנחנו מקבלים ונתרמים. יכול להיות שנתחבר דווקא לתחום אחד יותר מהשני. וזה בסדר. אנחנו לא מושלמים.

- פנימייה: ננסה לבחון, מה גורם לנו לחשש הזה? כאשר נדע נוכל לחשוב מה לעשות ואיך להתמודד. למשל אם מה שמפריע לי זה שלא יהיה לי מספיק אוכל, או שלא אוהב את האוכל שנותנים נוכל לחשוב אולי לסדר את זה בדרך שנביא אוכל מהבית, או משהו דומה. אם זה דווקא כיבוי אורות והקושי להירדם, אולי נדאג למוזיקה מרגיעה, לכיסוי לעיניים, ועוד.

תיאום ציפיות

יש פעמים שאנחנו דורשים מעצמנו יותר מדי, ולא מסתפקים בפחות ממאה אחוז. כשיש לנו הרבה זירות להתמודד תוך כדי (לימודים, משפחה חברה ומה לא..), אנחנו כנראה לא נוכל להגיע למאה אחוז בכל אחד מהם, החיים לא דורשים ממנו מאה אחוז בכל דבר. יש דברים מסוימים שבאים על חשבון דברים אחרים, וזה עדיין בסדר. השאלה היא מה אני דורשת מעצמי? אם יש לי המון תחומים להיות עליהם, אצטרך לעשות סדרי עדיפויות שישלבו בצורה שנוחה לי ושלא אדלג או אוותר על דברים חשובים אחרים. למשל, לא יהיה כדאי לי לעזוב את החברה, את ההדרכה, את המשפחה, ולהתמקד רק בבגרויות או רק בספורט. אני מפסידה ככה דברים חשובים אחרים..

הדרכה

כחלק מהחלק הראשון (קודם על, להבין) נשמע שזה גם חשש רציני שאי אפשר להתעלם ממנו ואפילו מגיעה לו פיסקה נפרדת.

בהמשך לתיאום ציפיות שהזכרנו קודם, ננסה להבין גם בתחום הזה: מה זה בשבילנו הדרכה? כמה זמן אנחנו רוצים להשקיע עליה? במה להתמקד יותר? במה פחות? כמה מקום לתת לה בתוך היום העמוס שלנו?

לפעמים, ככל שיש לנו הרבה דברים לעשות ולהתמקד בהם, אנחנו מבזבזים פחות זמן. זה אולי נשמע קצת לא הגיוני בהתחלה אבל אני אסביר- כשיש לנו מטרות ברורות מול העיניים ואני יודעת שהיום אני צריכה: לעשות שיעורים, להתאמן קצת בספורט, ואחר כך ללכת להדרכה- אני יותר ממוקדת כי אני יודעת שאין לי זמן לבזבז. אז אני מקדישה שעתיים לשיעורים (במקום חמש שעות, כשהיה לי יותר זמן..), עושה הפסקה קצרה, והולכת להתאמן, ואז מתארגנת להדרכה. ככה אני באה ממוקדת, ובתקווה גם מסופקת בסוף יום.

בנוסף לזה, נוכל לעשות לנו בתחילת כל שבוע לו"ז שיעזור לנו לעשות סדר בראש ולדעת מה קודם, מה אחר כך..

ותזכורת קטנה ממני: לפעמים כדאי פשוט לשחרר ולהתחיל את המסע. לרוב מגלים שזה פחות נורא ממה שחששנו ושזה אפילו מהנה.

לסיכום, העמקנו קצת בלחצים וחששות, ניסינו להוביל את עצמנו להתבוננות על המקור של החשש, ועל דרכים שנוכל לנסות להתמודד איתו, כל תחום והחשש שלו..

אני מזמינה אותך בחום לחזור אלינו, להתייעץ ולשתף אותנו כאן באתר, בשיחת טלפון ל:8298* או בווצאפ ל:0524683927. נשמח לשמוע ממך.

שתהיה שנת לימודים פוריה ומהנה!

ובהצלחה לך בהדרכה.

הילה

כתבות נוספות