שאלה
שלום, קרתה טעות שעשיתי בזמן שהייתי בעבודה. זאת טעות שטותית וילדותית מתוך קטע של נראה אם את מסוגלת לעשות את זה. ואני רציתי להוכיח שאני יכולה ושאני אמיצה מספיק לעשות את זה ועשיתי. רק שמיד שעשיתי את הטעות הזאת אני התחרטתי. פשוט מיד. יש לי רגשות אשם, לא כי זה יפגע בי באיזה שהיא צורה אלא כי זה יכול לפגוע בסביבה שלי ולא דווקא בי. לא סיפרתי שעשיתי את זה וזה מה שכואב יותר. אני לא יכולה לספר על הטעות הזאת , כי בדרך כלל כל מה שיושב לי על הלב אני מספרת, אבל אני גם מפחדת שיגלו על זה או שיהיו לזה השלכות בעתיד בגללי, ואז שיפנו אלי אני לא אוכל לדבר ולהגן על עצמי כי זאת אשמתי. בקיצור אני ממש מתחרטת על הטעות ואני מרגישה שזה פשוט ילווה אותי לכל החיים. כי אני מרגישה שאני משקרת בעזרת זה שאני לא מדברת. רק להוסיף שלמרות הטעות יצאתי מזה עוד בסדר זה היה יכול להיות יותר גרוע והלקוחות בעבודה שלי לא היו רואים את זה בעין יפה.
תשובה
ב"ה
שלום.
אם מדובר על טעות שהיא קשורה לתחום של בין אדם לחברו אז את צריכה למצוא את הדרך על מנת לתקן את אשר התקלקל.
ואם מדובר על טעות בתחום של בין אדם למקום על זה יש תשובה וסליחה לפי המסלול שטווה הרמב"ם.(חרטה.עזיבת החטא, קבלה לעתיד. ווידוי)
ובאופן כללי לא כדאי לך להתהלך בעולם ולבזבז אנרגיה נפשית ב"לשמור סוד". עדיף למצוא את הדרך שתוריד ממך את המשא הכבד שאת סוחבת על הלב ואת אמצעי ההגנה שאת מתגוננת שמא אנשים יגלו את הטעות שעשית.
ראי נא בספר שמואל ב פרק יב כיצד דוד המלך מודה שהוא טעה והוא זה שמלמד אותנו שלחזור בתושבה ולנקות את הלב זה טבעי לכל אדם באשר הוא אדם.
בהצלחה,
עוזיאל אליהו,
.