תשובה בעקבות יסורים

שאלתך היא שאלה קשה כיון שקשה לאדם מבחוץ לתת הכוונה בנושא זה ומי שבא ואומר לחולה שמחלתו היא בגלל עבירה פלונית עובר על איסור דאוריתא של "לא תונו איש את עמיתו".
לעומת זאת אדם חייב לעשות לעצמו חשבון נפש ולשאול את עצמו על מה בא לו כל צער מאסון לאומי ועד כאב ראש או חסרון מזומנים.
סיבת ההבדל נעווצה לדעתי בכמה דברים והחשוב מהם דומה קצת לענין המחלות. שם נקבע שתחושת הלב של החולה יותר חזקה מדעת כל פרופסור כי "לב יודע מרת נפשו". ואם כך הדין בדבר שאינו נפש ממש אלא גוף – על אחת כמה וכמה בדבר שהוא נפש ממש. ומי שטועה בזה או מטעה – עובר על איסור תורה.
לכן אדם שאינו בבריאות – כמו שנברא על ידי ה' – יבדוק למה זה קרה לו. אם זה בגלל שלא לבש סוודר והתקרר – על זה נאמר "הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים" חוץ ממי שהתצנן וקיבל חום. ואם הוא התקרר – יעשה חשבון נפש ויזכור שלא לבש סודר ביום קר וידע על איזה חטא באה לו המכה הזאת.
יש יסורים שלא קשורים למעשה גשמי כמו "צינים ופחים" ועל זה יעשה חשבון נפש על איזה עבירה מגיעה לו העונש הזה. וכדברי רש"י בברכות דף ה/א על אדם ש"פשפש במעשיו ולא מצא" – "לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו".
זאת אומרת שהעונש צריך להיות צמוד לעבירה.
דברים אלו מזכירים לי את החסידים השוטים של דרעי שאמרו כי כל האינתיפדה היא עונש לכלל ישראל בגלל שדרעי בכלא!! פירסמו וכתבו ואפילו הביאו את בעלי החלום שיעידו כי כך הם חלמו.
דבר זה הוא שטות כי האינתיפדא באה בגלל הנשק שנתנו להם והרימו את ראשם, ואולי העובדה שדרעי בכלא היא העונש שמגיע לו על חטאו בשותפות ברעה בגדולה הזאת.
הבאתי זאת לדוגמא איך אפשר לסלף את דבר ה'. וכמו שחז"ל מביאים על האחים של יוסף שכשנתקלו במושל מצרים אומרים הם "מה זאת עשה אלוקים לנו" – על זה נאמר "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו". רק אחרי שהשכילו את מעשיהם הם הבינו ש"אבל אשמים אנחנו אשר ראינו צרת נפשו וכו" ואז התחיל הפתרון להגיע. שים לב איך אחרי יותר מעשרים שנה הם מבינים את הקשר בין מעשים הרעים לתוצאה הכואבת
ולכן צריך לחשב נכון את חשבון השמים ללכת בדרך נכונה. כי אם לא מחשבים נכון – אפשר לטפול על ה' אשמות שוא. ורק האדם עצמו יכול לקלוע אל האמת יותר מכל אדם אחר.
ומכאן לשאלתך. אם אדם לא נזהר ונדבק במחלה – הרי זה כמו צינים ופחים.
אם נזהר ונדבק – שישאל את עצמו על מה ולמה באה לך הצרה הזאת.