שאלה
שלום,
יש לי שתי שאלות לגבי ה'יהי רצון' הראשון שאנו אומרים בשחרית;
1. אנחנו אומרים "יהי רצון מלפניך... שתרגילנו בתורתך.." - אבל האין זה נכון שאסור להפוך את התורה להרגל...? מה כוונת הדברים?
2. ה'יהי רצון' נחתם במילים "הגומל חסדים טובים לעמו ישראל." - למה היה צריך לומר 'טובים'? הרי חסדים לא יכולים להיות רעים..?
תודה רבה על הסבלנות!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
שתי השאלות נכונות וחשובות:
הביטוי 'תרגילנו' כאן אינו בבחינת משהו שכבר לא מלהיב אותך מפני שאתה רגיל אליו, אלא בבחינת משהו חשוב ומלהיב - שמשום כך אתה חוזר אליו יום יום. כמו אנשים שרגילים יום יום לראות את החדשות בטלויזיה. כך אנחנו מבקשים להתענין יום יום מחדש, והתלהב מתורת ד'.
ענין החסדים הטובים דומה לברכה שנאמרת בראש השנה: 'שנה טובה ומתוקה'. שואלים מדוע לא מספיק ברכה לשנה טובה? מדוע מוסיפים 'מתוקה'?
התשובה היא שטוב ד' מגיע אלינו לעיתים בדרכים כואבות ומיוסרות: "שבטך ומשענתך". בראש השנה אנחנו מבקשים שטוב ד' יהיה מתוק ולא מר.
כך חסדי ד' יכולים להיות מרים ומכאיבים. לכן אנחנו מברכים "ותגמלנו חסדים טובים".