שאלה
כתוב בהלכה שצואה בפי הטבעת מעכבת את התפילה והקריאת שמע אפילו בדיעבד ושיש להשתמש במים.
ויש הרבה שלא יודעים מזה. וברור לי שנייר טואלט אינו מספיק וגם אחרי נייר טואלט מים לא תמיד האדם נקי במאה אחוז.
השאלה:
1.האם מותר להתפלל במניין שבו סביר להניח שהש"צ או המתפללים משתמשים רק בנייר טואלט ואינם מודעים/מקפידים על הלכה זאת?
2.האם מותר לתת לאדם לא דתי שידוע שמשתמש רק בנייר טואלט ומסתבר שאינו מקפיד על "צואה במשהו" וגם לא בטוח שמנקה את עצמו לגמרי לברך על מאכל? או להניח לו תפילין? לדבר איתו דברי תורה?
3.האם אפשר לצאת ידי חובת דברים שבקדושה מאדם שמסתבר שגופו אינו נקי לגמרי?
תשובה
בס"ד
פעם היו רק היהודים מקפדים על רחצה טובה פעם בשבוע. ונקיון הבית יסודי יסודי - פעם בשנה. אבל רק הצדיקים היו מקפידים על נקיון יסודי של גופם, ורק החסידים היו טובלים כל בוקר.
היום העולם התקדם הרבה, ובימינו האנשים מקפידים על נקיון ואפילו על ריח טוב - ברוך ה'.
לכן אין לחשוש לכל מה שהעלת.
בהצלחה