תנורו של עכנאי וחטא בשגגה

שלום!

1) הפסוקים שציטטת מדברים על קרבן "פר העלם דבר של ציבור". מדובר על כך שהיתה טעות בהוראת הבית דין. הדבר נודע על ידי שחקרו שוב והתברר שהיתה טעות בפסיקתם.

2) אדם שחייב חטאת ומת לפני נודע לו - הוא בגדר אנוס, וה' הוא א-ל רחום וחנון וודאי יכפר לו. אדם שנודע לו ואינו יכול להקריב חטאת, כמו בימינו, יכול ללמוד את תורת החטאת, כמו שמספרת הגמרא (מגילה לא:):

"אמר אברהם לפני הקב"ה:
רבונו של עולם!
שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה?
אמר לו: לאו!
אמר לפניו: רבש''ע, במה אדע?
אמר לו: קחה לי עגלה משולשת וגו' (רש"י: כלומר הקרבנות יכפרו עליהן).
אמר לפניו:
רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם?
אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם".

3) יש חילוק בעניין קרבן העלם דבר של ציבור, כמו שכותבת המשנה בתחילת מסכת הוריות (העוסקת בדיני טעות בהוראה וקרבן זה):

"הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך [היחיד ] ועשה שוגג על פיהם... פטור, מפני שתלה בבית דין.
הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן... הרי זה חייב, מפני שלא תלה בבית דין".

כלומר: אדם פרטי רגיל שאינו בקי ותלמיד חכם - סומך על הוראת בית הדין (ולענייננו, סומך על הוראת רבו) ופטור אפילו אם הוא לא מבין את סברת ההוראה וחושב שיש כאן טעות, ורק תלמיד חכם שיודע שיש כאן טעות - אינו יכול לסמוך על הוראה שהוא יודע שהיא מוטעית.

הקרבן הוא קרבן של בית הדין על טעות ההוראה, ולא של הציבור, שפטור מכיוון שסמך עליהם.

לעיון נוסף בדיני קרבן זה, אפשר לעיין ברמב"ם, ספר קרבנות, הלכות שגגות פרקים י"ב-י"ד.

4) הקב"ה בנתינת התורה קבע שההלכה נקבעת על ידי חכמי ישראל. זו ממש מתנה עצומה. ה' סומך עלינו ונותן בידינו את כלי חמדתו לגמרי. מה שחכמי ישראל קבעו - הוא ההלכה. זו בחינת "נצחוני בני".

יישר כח על השאלות המחכימות!
כל טוב!
בהצלחה!