שאלה
שלום. יש לי 2 שאלות, קצת לא קשורות..
1. האם מותר ללכת לסרטי פעולה בשלושת השבועות? הם לא סרטי קומדיה אבל יש בהם חלקים משעשעים..
2. לקראת החופש ממש ניסיתי למצוא עבודה, ולא ממש הצלחתי.. אני יושבת הרבה מהזמן בבית ודי מתבטלת, וחברותיי עובדות הרבה הרבה (וגם מרויחות הרבה..) בייחוד שבמשך זמן הלימודים יוצא לי הרבה לעבוד ואין לי בכלל זמן פנוי, ובחופש, כשיש הרבה זמן פנוי, אין לי איך לנצל אותו.. הדבר ממש מטריד אותי, ואפילו מעלה בי מעט מחשבות כפערה- למה הקב"ה לא "סידר" שתהיה לי עבודה? למה אני, שבזכות שהתחלתי לתת מעשר כל חודש חברותיי עושות כמותי, ואני הולכת יותר צנוע, ויותר מקפידה על תפילות.. למה דווקא אני "זכיתי" שלא תהיה לי עבודה בחופש, ואתבטל..? ממש "צדיק ורע לו"...
אשמח לעזרה!
תודה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
1. צריך להבחין בין 'לראות סרט' במחשב או בטלויזיה ובין 'ללכת לסרט'.
בשלשת השבועות נמנעים מדברים שמחים, אבל לא נמנעים מדברים שיש בהם הנאה בלא שמחה (בשר ויין, רחצה וכו' רק בתשעת הימים). לכן לראות סרט בבית, זו הנאה ולא שמחה (בתנאי שהסרט לא משמח: אין בו מוזיקה וריקודים. גם לא סרט משעשע)כמובן יש להביא בחשבון גדרי צניעות שנדרשים כל השנה!
'ללכת לסרט' זה 'ארוע', יש בכך שמחה בפני עצמה בלי קשר לתכן של הסרט. לכן אין לכך מקום.
2. תחושת הקנאה היא טבעית. התורה מתארת את הקנאה של קין בהבל. כל אחד מקנא בזולת, במה שיש לזולת ואין לו עצמו. אפשר שחברות שלך מקנאות בך בדברים שאת אפילו לא מודעת להם.
אנחנו לא שוים, לכל אחד חסר משהו שיש לשני. אם תבחני זאת באופן רחב תגלי:
יפות יותר ויפות פחות,
ממשפחות מכובדות יותר וממשפחות מכובדות פחות.
במצב כלכלי טוב ובמצב כלכלי קשה.
עם כשרונות מבורכים (מתמטיקה, אנגלית...) וחסרי כשרונות.
עם יכולות חברתיות ('מקובלת') וחסרי יכולת כזאת.
כולנו מקנאים, גם הגדולים וגם הקטנים, אין מה לעשות, זו תכונה אנושית מולדת.
השאלה היא מה עושים עם הקנאה?
את לוקחת את הקנאה אל האמונה והופכת אותה להאשמה כלפי הקב"ה - 'צדיק ורע לו'! על הקביעה הזאת צריך לשאול שתי שאלות:
1. האם את באמת 'צדיק'?
2. האם באמת 'רע' לך?
1. האם את באמת צדיק:
את מתארת את עצמך כבעלת יתרונות על חברותיך: "התחלתי לתת מעשר כל חודש... אני הולכת יותר צנוע, ויותר מקפידה על תפילות..."
האם זה אומר שאת יותר צדיקה? אולי נכון יותר לאמר שאת יותר גאה? האם את באמת יכולה להשוות בין הצדיקות שלך ושל חבורתיך?
2. האם זה שאין לך עבודה זה נקרא "רע לי"?
את בריאה ולא חולה,
שלימה ולא נכה,
עם משפחה ולא יתומה,
לומדת באולפנא ולא עזובה,
מצליחה בלימודים ולא נכשלת -
האם כל זה מובן מאליו?
האם אינך חייבת להודות לקב"ה בכל עת ובכל שעה על כל הטוב שיש לך!
האם את רוצה חלילה שיקרה לך משהו רע באמת כדי שתדעי להעריך את כל הטוב שיש לך!
אני מציע לך להודות לקב"ה על מה שקורה לך עכשיו. זהו נסיון שאת יכולה לצאת ממנו מאוד גדולה.
את תקחי את הקנאה כמנוף לעשיה איכותית.
בשונה מהחברות שלך שמצאו עבודה בשכר, את תלכי לעבוד בלי שכר!
תלכי להתנדב, כך גם לא תתבטלי בבית, וגם תעשי משהו שיש לו את השכר האמיתי ביותר - שכר מצווה שנעשית לשם שמים.
לכי להתנדב במסגרת או אפילו לא במסגרת: לבקר קשישים או חולים, לנקות בתים של קשישים, לשמור על ילדים קטנים ולסייע לאמהות שלהם.
את יכולה אפילו להתנדב בבית או אצל סבא וסבתא - לנקות, לסדר, לצבוע, לתקן בבית ובחצר.
את תגרמי לכך שתהיי גם צדיקה באמת (בלי להשוות לחברות!) וגם טוב לך באמת (מפני שאת עושה דברים ערכיים ולא דואגת סתם לעצמך).
בהצלחה!