שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב!
אני צריך עזרה... כידוע, היה פיגוע ירי בשומרון ביום שני אור לי' בכסלו שבו נהרג עידו זולדן הי"ד. ברגע ששמעתי את הדבר הזה נקרע לי הלב... אף פעם לא הרגשתי כזה כאב על יהודי שנרצח. אבל מעבר לכאב הציף לי את הלב רגש של שנאה. ממש כעס ברמה שאי אפשר לתאר! חלקים ארוכים מהדברים שרצו לי בראש במהלך יום שלישי היו "יימח שמם, ה' ייקום דמו" מילים שפשוט הדהדו לי בראש כל היום! הרגשתי שאם יעבור מולי סתם ערבי ברחוב לא תהיה לי בעיה להרים איזה מקל וכו'... שנאה וכעס הם אינן מידות טובות. אני באמת שונא אותם ימ"ש, במיוחד אחרי הפיגוע, אבל להגיע למצב כזה שאין לי בעיה לעשות דבר כזה לערבי ברחוב זה גובל בחוסר שליטה מסוים. אני בטוח שכל מידה שתבע בנו הקב"ה יש לה איזה שהו שורש טוב, אבל אני מרגיש שאני באמת צריך איזו שהיא עבודה על המידה הזאת... רציתי לשאול אם לרב יש איזה שהן הצעות לתיקון המידה הזאת...? אני בסך הכל רוצה לעשות את רצון ה'...
תודה מראש וסליחה על האורך!
תשובה
התחושות שאתה מתאר הן טבעיות ונורמאליות, במיוחד לבחור צעיר. כולנו מרגישים התקוממות פנימית אדירה כאשר אנו שומעים על יהודי שנהרג בידי מרצחים. הקב"ה נטע רגש זהה באדם כדי שישתמש בו לשם שנאת הרע והרוע, וכדי שיהיה לנו דחף חזק לתקן דברים ולשרש תופעות שליליות. יחד עם זאת הקב"ה נטע בנו גם יכולת לשלוט בעצמנו, ולכן יש מרחק רב בין הרגשות לבין הוצאת המעשים אל הפועל. כמו כן הוא נטע באדם את התכונה שרגשותיו העזים נחלשים והולכים עם הזמן, ודבר זה מאפשר לנו להמשיך הלאה למרות הזעם הגדול. נוסף על כך יש לזכור שאת הרגשות שאתה מתאר יש לכוון כלפי המרצחים אך לא כלפי כלל הערבים. ולבסוף נזכיר שגם אם הרגשת הנקמה היא לגיטימית, הרי שעלינו להשאיר אותה ל-ה', כמו שאנו אומרים בתפילת "אב הרחמים" בשבת, תוך ציטוט כמה פסוקים המדברים על כך ש-ה' ישיב נקם לצריו.
ויה"ר שלא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו,
כל טוב,
רונן לוביץ