שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב וברכת ד'.
אני מתחזקת מזה תקופה וב"ה דברים מתקדמים מהר ובלבב שלם, מאהבה שלמה (והלוואי ולא ימוש הדבר לעולם ושכל עם ישראל יתחזק ונוכל להיטיב עם ה' ועם זולתנו).
עם זאת, יש רגעים שאני מרגישה שהנפש עכורה.
אני עושה התמחות במקום מסוים, מול מנהל. אני מאוד משתדלת לשמור נגיעה (ללא קושי נפשי ב"ה מבחינת האתגר), אבל לפעמים (שלא במזיד) הוא נוגע לי בכתף, או שיש מן התקלויות כאלה של לחיצת יד (לא מבחינה זוגית ח"ו, יותר יחסי חיבה של "אב" ואפילו לא, אך אין לי הגדרה כל-כך טובה לזה).
בכל אופן, גם כאשר זה קורה (ולעיתים לא מעט) אני מרגישה ממש
נפילה רוחנית וממש רע לי (קשה להסביר זאת במילים) אבל זה גורם לי להרגיש נורא וממש קשה לי עם זה (ואני לא יודעת מה לעשות).
לא אמרתי לו שאני שומרת נגיעה, כי אני מרגישה שזה עדיין מוקדם להוציא את זה החוצה (זה תהליך של חודש ויותר לערך) והתחלתי את ההתמחות עוד בטרם התחלתי לשמור.
מה עושים במצב כזה:(?
אני יודעת שאני פוגעת רק בעצמי, אבל אני נורא מתביישת.
אני לא לובשת רק חצאיות, אלא גם מכנסיים רחבים (כמובן, חולצות חצי שרוול ומטה). אני מניחה שזה גם קשור, אבל זה שלב מוקדם מידי כלפי הסביבה (אני נמצאת בסביבה מאוד חילונית, לעיתים אפילו גיורת).
אני אדם מאוד איתן, אך גם רגיש, ומרגישה שעליי לחזק את הנפש בצורה מאוד מאוד מאוד עמוקה, כדי שאוכל לעמוד בקושי (לא מבחינת השפעה של הסביבה) אלא רגישות לזולת.
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
את לא צריכה לסבול וגם לא לייסר את עצמך,
אם את לא מרגישה נעים עם לחיצות ידיים, תגידי בצורה ברורה, אשמח אם תכבדו אותי ולא תושיטו לי יד, זה ענין אישי שלי ואני מודה לכם כל ההתחשבות.
בשבילך זו הרגשה מאוד לא נעימה ובשבילם זה אפילו לא מאמץ.
אולי משהו ירים גבה על הלבוש שלך אבל את לא חייבת לתת הסבר לאף אחד.
כל מי שעקבי בהתנהלות שלו ועושה זאת בטוב טעם וברגישות בסופו של דבר אנשים מבינים ומכבדים.
בברכה,
דני ארגמן