שלג!!!

שלום!

כמה יפה לקום בבוקר ולראות איך ה´ פרש מרבד לבן על העולם, כמו שכתוב ["הנותן שלג כצמר, כפור כאפר יפזר" ].

שמעתי פעם הסבר מדהים על הפסוק. הפסוק בא ללמד אותנו שה´ שולח לכל אדם בדיוק את הניסיון שמתאים לו, ולא שולח לו ניסיון שגדול מכוחותיו. וכך כוונת הפסוק: ה´ מוריד שלג לפי מידת הצמר - כלומר המעיל שיש לאדם כדי להתגונן בפניו. וכן ה´ מוריד את הטמפרטורה לכפור - לפי מידת האפר - כלומר: המדורה שיש לאדם כדי להתחמם בקור.

ומכאן נעבור לדיני שלג וקרח בשבת:

א. השלג אינו מוקצה אפילו אם הוא ירד בשבת, כי הוא כבר מוכן בשמים.

ב. אבל אסור לבנות בשבת בובות שלג וכדורי שלג.

ג. אסור לרסק שלג וקרח למים בשבת, אבל מותר להניח קרח לתוך כוס משקה או לתוך המרק (אם אין בעיה של בישול, לדוגמא בכלי שלישי) שינמס בתוכם.

יש המתירים להניח שלג במקום שינמס שם מאליו, והאשכנזים מחמירים, אם לא במקום צורך (לדוגמא אם המים בברז קפאו ואין דרך אחרת להשיג מים).

בכל אופן אסור להניח את השלג ליד מקור חום שיכול להביא את המים לחום של יד סולדת בו, אפילו אם נזהרים להזיז אותם לפני שיתחממו (שמא ישכחו).

ד. מותר ללכת על השלג בשבת, למרות שיתכן והוא ינמס מדריסתו. וכן מותר, במחילה מכבודכם, להשתין עליו אם יש צורך.

ה. אין ליטול ידים בשבת במים שמעורבבים בהם חתיכות קרח. ואם אין מים אחרים ליטול - יזהר שלא ימעך את חתיכות הקרח וימיסם.

ו. מותר לשבור שכבת קרח כדי להגיע למים שמתחתיה בשבת.

ונסיים בשיר היפה של המשוררת נעמי שמר:


[שלג על עירי כל הלילה נח
אל ארצות החום אהובי הלך
שלג על עירי והלילה קר-
מארצות החום לי יביא תמר

דבש התאנה, מתק החרוב
ואורחת גמלים עמוסי כל טוב-
הנה שוב ישוב שמש לבבי
ומשם תפוח זהב יביא

שלג על עירי נח כמו טלית
מארצות החום מה הבאת לי?
שלג על עירי, שלג על פני
ובתוך הפרי כל געגועי ]

מקורות לעיון:

א. משנה ברורה של"ח, ל´, לעניין גשם. ובשש"כ הביא בשם הגרשז"א דה"ה לעניין שלג, אף שנמס באויר (פרק ט"ז הערה ק"י.

ב. משום בונה, שכל הדבקת דברים יחד לדבר גדול יותר היא בנייה.

ג. או"ח ש"כ, ט. ובסימן שי"ח לגבי המסת שומן חלק הרמ"א בסעיף ט"ז. האיסור משום מוליד, וכשמתערבב בכוס לא נכרת הולדה, מה שאין כן בכוס ריקה. והמתירים סוברים שהאיסור רק בהמסה בידיים ולא מאליו.
וההנחה במקום שיכול להגיע ליס"ב אסורה משום חשש שיגיע לבישול - או"ח שי"ח, יז.

ד. או"ח ש"כ, י"ג-י"ד. ויש להתיר השתנה בפרט במקום הצורך ע"פ דברי הט"ז שלא גזרו במקום שאי אפשר להיזהר וכמהר"ם מרוטנבורג, וכדברי הא"ר, עיין במשנ"ב. ונראה שגם למג"א מותר - ע"פ מה שכתב שם בס"ק ט´ שמותר לרסק אפילו בידיים כשמתערב לתוך הכוס, וכאן מתערב בשתן מיד, וראה בבא"ח ש"ב יתרו י"א כנ"ל שהתיר במקום הצורך.

ה. או"ח ש"כ, י"א. כן נראה לי לתרץ דברי השו"ע, שאחר שהזהיר מליטול במים אלו אמר "ואם יטול יזהר", שמדובר במקרה שאין לו מים אחרים, ואז יטול ויזהר.

ו. או"ח ש"כ, י´. המג"א אוסר בקרקע משום סותר, והרבה אחרונים חולקים עליו, ובמחצית השקל כתב שכן מנהג אנשי מעשה לשבר את הקרח ולטבול. ועיין בבא"ח ש"ב יתרו י´ שהביא כמה אחרונים האוסרים כמג"א, אך התיר לצורך טבילה. וצ"ע, שאם באמת הוא חיוב חטאת של סתירה - איך מותר במקום מצווה. אלא נראה שרק לחומרא לוקח דברי המג"א ולכן מקל במקום מצוה. והגר"א נבנצאל (הערות למשנ"ב במהדורת "ביצחק יקרא") העמיד שבמקום שהקרח על פני הארץ כל השנה (כמו סיביר) יש סותר, ובמקום שאינו כך - אין סתירה, שרק מונח על פני הקרקע ואינו הקרקע עצמה. והעמיד שהמג"א סובר שבמקומו (פולין) שהשלג מונח כמה חודשים - חשוב מחובר לקרקע. ולפי"ז בארץ ישראל שאין השלג מונח יותר מכמה ימים - ודאי שמותר.