שירי אוםקולתום ופרידאלאטרש

ב"ה

מיקי שלום

מותר לקחת מנגינה של שירי עגבים ו"להלביש" עליה
מילים מהתפילה או פסוקים.

אני מעתיק לך את התשובה של הרב עובדיה ביחוה דעת


ב ה צ ל ח ה .






רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תשסח) כתב, מי שקולו נעים יזהר שלא יזמר ניגוני נוכרים, כי עבירה היא, ולא ניתן לו קול נעים אלא לשבח לבורא יתברך ולא לעבירה. ע"כ. ונראה שהמכוון הוא שאומר שירי הגויים עם המילים שלהם שהם שירי עגבים, וכמו שכתב בשו"ת הרי"ף (סימן רפא) בזו הלשון: שליח צבור שמרנן בפיו שירי ישמעאלים ומוציא מפיו דברי נבלה מסלקין אותו ממשרתו, ועליו ועל כיוצא בו נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, והובא להלכה בספר אורחות חיים הלכות תפלה (אות עח). וכן בספר כל בו. וכן פסקו הרמ"א בהגה אורח חיים (סימן נג סעיף כה), והרדב"ז בתשובה (חלק ב סימן תתט). אבל לומר שירי קודש ופזמונים במנגינה שחוברה בלחן של שירי עגבים, נראה שאין בזה איסור כלל. ואף על פי שהגאון רבי מסעוד רקח בספר מעשה רוקח (פרק ח' מהלכות תפלה יא), הבין בכוונת רבי יהודה החסיד בספר חסידים הנ"ל שאפילו כשהשיר מצד עצמו יהיה קודש, ניגון הנוכרים שבו יפסידהו, כי הכניס הטינופת במקום הקדושה, ונסתייע מלשון הגאון רבי מנחם די לונזאנו בספר שתי ידות. אולם מרן החיד"א בספר ברכי יוסף (סימן תקס) כתב, שמה שאוסר המעשה רוקח לשורר פיוטים וקדיש וקדושה בלחן של שירי עגבים ונוכרים, והסתייע מדברי הגאון מהר"ם די לונזאנו, נעלם מעינו הבדולח מה שכתב הגאון מהר"ם די לונזאנו עצמו בספר שתי ידות (דף קמב ע"א) בזו הלשון: ולפי שהשיר והשבח להשם יתברך ראוי שיהיה בתכלית השלמות, שכך נאמר בנבל עשור זמרו לו, כלומר, בכל מאמצי הכח, זאת היתה לי לחבר רוב השירים שלי על פי ניגוני הערבים, לפי שהם מגביהים קולם ומנעימים את שירתם יותר מזולתם. ואמנם ראיתי קצת חכמים שמתאוננים רע על המחברים שירות ותשבחות לה' יתברך על פי ניגונים אשר לא מבני ישראל המה, אולם אין הדין עמם, כי אין בכך כלום. עד כאן. וכן הסכים להלכה רבי אברהם אלקלעי בספר זכור לאברהם (מערכת קדיש). ובאמת שמעשה רב בכמה גאוני ישראל שחיברו שירות ותשבחות על פי הלחן של מנגינות שירי עגבים, ומהם שירי הבקשות הנאמרים כיום בכל ליל שבת ברוב קבל ועדה בבתי הכנסת של הספרדים ועדות המזרח בארץ ובתפוצות הגולה אשר יסודתם בהררי קודש, וחוברו על ידי הגאונים רבי שלמה לניאדו, מחבר שו"ת בית דינו של שלמה, ורבי אברהם ענתבי, מחבר יושב אהלים ועוד, ורבי מרדכי לבטון, מחבר ספר נוכח השלחן ועוד, ורבי מרדכי עבאדי, מחבר ספר מעין גנים. וכהנה וכהנה רבנים גאונים גדולים ועצומים בתורה, לקדושים אשר באר"ץ המה. והבקשות והפיוטים האלו חוברו על פי הלחן של שירי עגבים. וכן בדורותינו אלה זכינו לשמוע מפה קדשם של שליחי צבור תלמידי חכמים צדיקים וישרים בעלי קול נעים שהתפללו בנעימה מזרחית, ובהרכבת מנגינות של שירי עגבים בקטעים מסויימים שבתפלה ובקדיש ובקדושה, ולקחו מזמרת הארץ בידם, לשורר לה' יתברך הבוחר בשירי זמרה, בנועם שיח סוד שרפי קודש. ולב הקהל נמשך אחריהם בדחילו ורחימו בשמחה וטוב לבב בתודה ובקול זמרה, אשרי העם שככה לו. וכתב בספר חסידים (סימן קנח), כשאתה מתפלל אמור ברכות התפלה בניגון הנעים והמתוק שבעיניך, ובזה ימשך לבך אחר מוצא פיך, ובבקשה ותחנה בניגון המושך את הלב, ולשבח ולהודות בניגון המשמח את הלב למען ימלא לבך אהבה ושמחה בעבודת השי"ת. וידוע מה שכתב רבינו הגדול הרמב"ם (בפרק ח מהלכות לולב הלכה טו): שהשמחה בעבודת השם יתברך ובאהבתו בעשיית מצותיו, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחת מצוה זאת ראוי ליפרע ממנו, שנאמר בפרשת התוכחה, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך. ועל זה סמכו גדולי הדורות של עדות המזרח לחבר שירים ופזמונים בלחן של שירי ערבים לשורר ולזמר להשם יתברך במסיבות של חתן ובר מצוה ובמילה, ובשבתות וימים טובים, בשירים המיוסדים על פי לחן של שירים ערביים. ויש להמליץ על זה: על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו. וכן העיד הגאון רבי ישראל משה חזן, אב"ד רודוס, בשו"ת כרך של רומי (סימן א), שכן נהגו בארץ ישראל לנגן התפלות וקדישים וקדושות כולם על פי הלחן של ניגוני ערבים, ובטורקיה על פי מנגינות טורקיות, ובאדום על פי המנגינות שבארצותם. ואין להקפיד כי אם על תוכן המילים. וסיים: וגם אני נטפלתי לייסד שירים ופיוטים על משקל שירי הערביים, וכמעט בלשון נופל על לשון. ועשיתי זאת להפיק רצון הגאון הראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין זצ"ל. ע"כ. (ושם בדף ו' ע"ב הובאה הסכמה לעיקר דינו בזה מהגאון רבי חיים שמואל הכהן ז"ל, רבה של טבריה). ואמנם מדברי הגאון רבי חיים פלאג'י בספר כף החיים (סימן יג אות ו) מתבאר שאין דעתו נוחה משליחי צבור המנגנים קדיש וקדושה על פי המקאם בלחן של שירי נוכרים, אולם נראה שהעיקר להלכה כדברי הזכור לאברהם והכרך של רומי שהתירו בזה, מאחר שכן עשו מעשה רב גדולי ישראל. וכן הסכים הגאון רבי אליהו חזן, אב"ד אלכסנדריא של מצרים, בשו"ת תעלומות לב חלק ג' בליקוטים (דף צו ע"ב). וכל הלכה שהיא רופפת בידיך צא וראה מה הצבור נוהגים ונהוג כן. וכמו שאמרו בירושלמי (מעשר שני פרק ה' הלכה ב') ומכל מקום נראה שיש להש"צ להעדיף הרכבת המנגינות בקטעי התפלה בלחן של שירי קודש הידועים לקהל המתפללים, ואע"פ שגם שירים אלה נוסדו על לחן של שירי עגבים, כיון שברבות הימים נשכחו המלים של שירי עגבים, ונשארו במקומם שירי קודש, וכבר יצאו מרשות הסטרא אחרא ועברו לסטרא דקדושה, הכי עדיף טפי. וכן נוהגים רבים וכן שלמים, ובזה נקיים אנו ממה שערער בתוקף רב על זה, הרה"ג ר' שמואל ארקוואלטי בספר ערוגת הבושם, והוזכר בספר מעשה רוקח הנ"ל, שהרי בעת שהחזן אומר דברי קדושה בניגון של שירי עגבים, יבאו ההמון להרהר בשירי עגבים שיש בהם ניבול פה וכל תועבה. (ועל פי זה כתב לפרש מ"ש חז"ל (סוטה לה ע"א) מפני מה נענש דוד, מפני שאמר זמירות היו לי חקיך וכו', ואין דבריו נכונים בזה כלל). ע"ש. אולם שליח צבור שעושה כדברינו פטיר ועטיר מן ערורי הרב הנ"ל. והלא באמת יש לנו שירי קדש רבים ונחמדים וערבים לאוזן, שאפשר להרכיב על הלחן שלהם המנגינות של קטעי התפלה, ומהיות טוב אל תקרי רע (ברכות ל ע"א). ובזה אף הגאון מהר"ח פלאג'י יודה שיש להתיר בלא שום פקפוק. ו


זהו .