שירות צבאי לבנות

בס"ד

לחנה שלום

לפני שאני עונה לך - אומר לך כמה דברים ממה שלמדתי כשהתעסקתי עם הנושא הזה של שירות חיילות בצבא.

* למדתי להעריך - באמת ובלי מרכאות - את הרצון שלך ושל חברותיך לתרום לעם ישראל.
* אני חושב שהתרומה שלך בשירות צבאי עד כמה שתהיה גדולה - היא קטנה מהנזק שיתלווה אליה בעשרת מונים.
* אני יודע שאת לא אשמה בזה, אבל זה לא משנה את העובדות והמציאות.

התרומה האמיתית של נשים לעולם היא ב"חיים" זה לא רק פריט טכני במבנה הגוף שלהם שהן יכולת להביא חיים לעולם - זה מובנה באישיות שלהן. ולכן לתת לאישה נשק ביד כדי שתטבח רוצחים שפלים אחרים - זו מטרה חשובה אבל היא גורמת נזק ליכולת שלה להעניק חסד ורחמים.

תרשי לי להוסיף נימה אישית. כששרתתי בצבא וגם אחר כך נתקלתי במראות קשות. המראה נראה לעינים רק לרגע אבל הוא מלווה את האדם שנים אחר כך. הוא מפריע לתיפקוד ויש כאלה שמאבדים את שפיותם. הרבה מאבדים רגישות, הרבה הרבה מאבדים שמחת חיים.
נכון שאין ברירה - מישהו צריך לעשות את זה - אבל אנא בבקשה תשאירו את האימהות שאחראיות על הלידה הילדים החיים ושמחת החיים מחוץ לתמונה, אחרת נהפוך כולנו לחברה לוחמנית. מה עשינו?

אני חושב שמי שרוצה לצרום לעם ישראל באמת - לא תלך לצבא - יש צרכים חברתיים שחשובים פי אלף מהצבא. חוסר הטיפול בבעיות חברה עלול להזיק לעם לא פחות מהאיום הביטחוני. למה שלא נטפל בהם?
אני בטוח שלא המדים מושכים אותך אלא הענין - אם כן תחשבי מהו הענין האמיתי בעם ישראל?
האם חינוך - לא חשוב פי אלף מבטחוניות? זה לא שצבא אינו חשוב. אבל תיראי מה קורה לחברה שאין לה עורף מוסרי, כל הצבא שלה מתפרק!! הוא לא יודע למה על נלחם, על מה הוא נלחם, ואפילו לא על מי הוא נלחם להגן...
כן!!
זוהי המציאות האמתית.

לסיום אני רוצה לצרף לך מכתב שקיבלתי מראש מכינה של חיילים דתיים קרביים שעושים את העבודה הקשה ובגלל שירות בנות הם לא מסוגלים לשרת בצבא.
קיראי את המכתב בעינים נקיות בלי לנסות להטיף להם מוסר. הם מדברים מהתחושות שלהם מהיצרים שלהם - לא שלך.
קיראי את העובדות.
המכתב הזה לא נועד אליך - הוא נועד לרבנים אבל אני מציג אותו לפניך כדי שתיראי תמונה שלמה.

אם יש לך עוד שאלות על כך - אשמח לענות.


בס"ד

לכבוד הרב
??
שלום

בעקבות שילובם של בנות בחיילות קרביים נוצרים מצבים בלתי אפשריים שבהם התלמידים שלי מהמכינה הקד"צ וגם אני בעת שירות מילואים לא יודעים מה לעשות, האם לקיים פקודה ולעבור על איסורי תורה או לסרב פקודה?
אני מביא שאלה זו לפני הרבנים ראשי הישיבות ורבותינו גדולי התורה. אני אדם נשוי וכשאני יוצא למילואים ומחייבים אותי לשמור עם חיילת צעירה בשעות הלילה אני בבעיה. אשתי בבעיה. החיילת בבעיה. הצבא בבעיה והגבול לא שמור. האם לסרב פקודה?
רק מחמת הצניעות אני לא מפרט לאיזה מצבים נוראיים הגיעו תלמידי בשירותם הצבאי ואני לא חושב שהיצרים שלהם שונים מכל אדם. כל ראש מכינה או ראש ישיבת הסדר מכיר סיפורים רבים מתלמידיו בוגרי הישיבה או בוגרי המכינה בהם נתקלים בעת שרותם. הם נשאלות שאלות המעמידות את הרבנים במבוכה. כל תשובה שיתנו תהיה בעיתית.
יש בתורה הדרכות כיצד לנהוג בפרשת דרכים, במצבים של סתירה בין ערכים. הדברים אינם פשוטים כשמדובר בחיי פרט, קל וחומר כשמדובר בחיי אומה. לסוגיות כאלה צריכים להדרש גדולי תורה שתפקידם לבדוק מה נדחה מפני מה.
אנחנו היום בפרשת דרכים. היום ישנה מציאות ברורה של ניגוד בין שני ערכים יקרים מאוד:
1. קיום צבא בארץ ישראל.
2. הקדושה בחיים.
צ.ה.ל. מוגדר כצבא ישראל, עובדה זו היתה נר אשר לאורו התחנכנו וחינכנו. המציאות היום שמה ללעג את העובדה הזו. מיום ליום הצבא הופך למקום בלתי אפשרי לחייל שמעוניין מצד אחד לשרת את עמו ומאידך להיות נאמן לדרך ולערכים של עם ישראל. אנו מחנכים כל חייל להקריב את גופו וחייו למען הכלל, אך אני שואל את עצמי לא פעם האם יש לנו הזכות או הכוח לשלוח אותו להקריב את נשמתו? את העולם הבא שלו?
אנחנו התבגרנו, התפקחנו, אין בנו התמימות שאפינה את דור המיסדים. הם האמינו שכל מה ששייך למדינה הוא קודש. אנחנו לא חושבים כך. אנחנו רוצים לראות את הקודש הזה. בני הנוער של ימינו מתחזקים בישיבות ההסדר ובמכינות, הם לומדים "אורות הקודש", "חדריו", "ליקוטי מוהר"ן". הם רואים בחיים דתיים חוויתיים ערך יקר. הם לא מוכנים לוותר על החויה הזאת של הקודש. (בינתים נבנה גם חוסר אימון. יש תלמידים שאומרים כי לדעתם כל התופעה הזאת של חילון הצבא באה במכוון כדי לדחוק את רגליהם. לדבריהם יש אנשים בעמדות מפתח שיוצרים בכוונה מצבים בלתי אפשריים כדי שהם ישארו בבית או ישנו את אורח חייהם. אני מקווה שהם טועים).
תלמידינו מבקשים תשובה. אי אפשר להתעכב. אנו מעיד בפניכם כי כל עיכוב הוא בבחינת "רבים חלליה הפילה ועצומים כל הרוגיה". ממי נתבע את דמם? מדוע איננו יכולים לתבוע במסגרת ה"הסדר" מה שיכולים החרדים לתבוע ולקבל במסגרת הנח"ל החרדי?
איפה הנחישות שאפינה את גדולי הדור בפסיקתם שמצווה לסרב פקודה לפנות ישובים. האם קדושת א"י גדולה יותר מקדושת חיי תלמידנו. האם לא הגיע הזמן לפסוק כי מצווה לסרב פקודה לשמור עם חיילת? או לרוץ אחר מדסי"ת מעורטלת?
האמת היא ששירות בנות בצבא מזיק לא רק לנו אלא לעם ישראל כולו. יש הרבה מפקדים וקצינים שיודעים כי . אין מקומה של "בת ישראל" בצבא. ובוטח לא בדרג לוחם. לא טוב לבנות להתחנך על הרג, הצבא עומד בסתירה גמורה לכל הדבר העליון והנשגב שנקרא "בת ישראל" לכל הצניעות, העדינות, הרכות, האצילות, הנועם, החן, האמהות. מישהו במטכ"ל קיבל החלטה פופוליסטית שעלולה להרוס את צ.ה.ל. ובינתים הורסת את תלמידינו. .
לא טוב לחיילים לתפקד ליד בנות. הם לא מרוכזים במשימה שלהם. ובצבא הרי לימדו אותנו כי רגע אחד, רק רגע אחד של הסח הדעת יכול לעלות בחיים של אנשים.
לא טוב להוריד את הרמה המבצעית של צהל. בכל תחרות אולמיפית מפרידים בין בנים לבנות כי הכושר שלהם שונה. רק הצבא מדמה כאילו הכושר הוא שווה. בכל קורס פיקודי מלמדים אותנו כי כל יחידה נעה במהירות של החייל החלש ביותר שלה. לא ישאירו אותו בשטח. כשיש בנות בכל היחידות הצהליות – כל היחידות המבצעיות יתפקדו ברמה של בנות!! זה לא טוב לעם שנמצא במצב מלחמה. הקצינים בשטח אומרים את זה בשקט אין להם את העוז להרים ראש אל מול "הפרה הקדושה" של "הנאורות" "הקידמה" וכל ההבל הזה.
אנחנו פונים אליכם רבותינו. אתם לימדתם אותנו כי חולשה בצניעות עלולה לגרום חולשה באחיזתנו בארץ."והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחוריך". החולשה הזו גם מסכנת חיים. אנו מבקשים מכם תשובה ברורה.
אנחנו מצהירים בפניכם כי אנו מתייחסים לצבא מעמדה של שווים. לא מלמעלה ובודאי לא להפך. אנחנו לא מקבלים כל פקודה כמובן מאליו! אם מאתנו נדרש להרים את הדגל – נרים אותו! בנפשנו ובנפש תלמידנו הדבר!
יש לנו את הכוח לעשות. יש לנו את הביטחון העצמי ואת העוז. תגידו לנו מה לעשות. ונעשה!