שאלה
קראתי את השו"ת בעניין .
אני בחורה עם שיער מתולתל מנופח. אנימ אוד אוהבת אותו , ועם השנים הוא נהיה חלק חשוב מאוד ממה שאני. כל השבוע בדר"כ אני אוספת אותו - מטעמי נוחות וכו' - אבל בשבת בדר"כ הוא נשאר פזור. עם הזמן עוד איכשהוא השלמתי שכשאני אמצא לי את הגבר שאיתו ארצה לחיות בשארית חיי עד שהמוות יפריד ממנו אצטרך להיפרד מהשיער שלי. לא בדיוק השלמתי עד הסוף , אבל איכשהוא המצווה התיישבה לי בראש. עכשיו אני קוראת את זה , כשאני יודעת שהשיער שלי הוא לא בדיוק ענו , ונתקפת חלחלה. אפילו עכשיו אי אפשר להראות אותו?
תסלח לי מאוד , אבל לשם מה הוא נמצא שם , על הראש? בשביל להיות עם צמות ואח"כ בכיסוי ראש.
ואני לא קונה את הסיפורים שהוא שם בשביל הבעל , ורק בשבילו. מן הסתם יש לך רעיה שתחיה (וגם לי יש אמא שתחיה , עם כיסוי ראש) , ובלי להיכנס לפרטים עם השיער שנשאר לבעל אי אפשר לנצח בתחרות מלכת היופי לעכברי הכפר. אני לא יודעת מאיפה נוצר המיתוס הזה אבל לבעל לא נשאר הרבה מהתפארת על ראש אהובתו (אחרי שהייה של י"ח שנים בתוך צמות...)
תשובה
בס"ד
קודם כל אם שמת לב אין איסור גמור על שער פזור לרווקה. כך שאם זה בנפשך את יכולה ללכת עם המקילים שאפשר בהחלט לסמוך עליהם.
כשתתחתני בעזרת ה' שהשער הוא לא רק חלק ממך אלה הוא - את. ואע"פ שהוא מתנופף לו ולפעמים אפילו נגזר ואיננו איתנו. זה לא שהוא חיצוני אלה שהוא מין דבר כזה שהוא גם שלנו וגם של החוץ - חלק מתווך - חלק מקשר - חלק מהקשר ביננו לבין החוץ. או בין החוץ אלינו.
בקיצור - למה להקדים את המאוחר.
אנו מברכים את החתן שלך שימצא אותך מהר וידע לחזר אחריך בחן כדרכו של עולם. ותקימו בית שהשער שלך יהיה ה"שער" לקשר בניכם לבין עצמכם.
בהצלחה