שיעורי הכוס לקידוש, ברכת המזון ולהבדלה

א. בקידוש שלפני הסעודה יש לשתות מכוס של קידוש כמלוא לוגמיו, שהוא רוב רביעית (כ65- סמ"ק). יש הסוברים (תוס') שמי שאינו יכול לשתות כמות זו, אינו יכול לקדש, אבל המנהג הוא שאחר שטעם המקדש כלשהו, יכול לתת לאחר לשתות כמלוא לוגמיו. כשאין אחר לבצע זאת - בדיעבד מצטרפת שתיית כל הנוכחים לכמלוא לוגמיו. כמובן, הברכה האחרונה על היין היא ברכת המזון שעל כל הסעודה.

ב. יש משקאות - כגון קוניאק, ויסקי או עראק -- שאי אפשר לשתות מהם רביעית בבת אחת. לגביהם פסק הט"ז (סי' רי) שכיון ששתיה מועטת מרגיעה את האדם, אפשר לברך עליה ברכה אחרונה. רוב האחרונים חולקים עליו, וסוברים שגם בהם צריכים שיעור (כזית או רביעית) לחיוב ברכה אחרונה.

ג. בכוס של ברכה, לאחר ברכת המזון או בהבדלה, נכנסים לבעיה של ברכה אחרונה על היין. יש ספק בשיעור היין המחייב ברכה אחרונה, האם הוא כזית או רביעית (שו"ע או"ח קצ,ג). לכן, השותה מכוס של ברכה ואינו רוצה להיכנס בכלל הספק, עליו לשתות או פחות מכזית (27 סמ"ק) או יותר מרביעית (86 סמ"ק). לכן השיעור שעל המברך לשתות לכתחילה הוא רביעית, ולא די ברוב רביעית. אם אינו יכול לשתות כמות כזו - יתן לאחר לשתותה.

ד. כשהמבדיל או המברך אינם יכולים לשתות שיעור רביעית, יטעמו הם, ויתנו לאחר, שהתכוון לצאת ידי חובת ברכה ראשונה בברכתם, לשתות רביעית ולברך ברכה אחרונה.

ה. אותו ספק שהזכרנו לגבי ברכה אחרונה (כזית או רביעית) קיים בכל המשקים, ולאו דווקא ביין. לכן בשתיה רגילה שלא בתוך סעודה "טוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית" (שו"ע או"ח רי,א), היינו: פחות מ27- סמ"ק (בערך תכולתו של בקבוקון בגודל מיכל טיפקס) או יותר מ86- סמ"ק (כמחצית גביע אשל).