שאלה
שבוע טוב לכבוד הרב!
יש לי שתי שאלות בעניין מעשר כספים.
1. אני עוסקת בשעות הפנאי בשידוכים למגזר הדתי-לאומי. הדבר עולה לי בזמן רב ובטלפונים לא מעטים שמשמעותם היא עלות כספית.
לעת עתה אינני עובדת במשרה מלאה, אלא מרוויחה כ-1500 ש"ח בחודש (אני סטודנטית).
האם עלות הטלפונים והזמן שאני משקיעה בשידוכים יכולים להיחשב לי כמעשר כספים?
יש לציין שאני לא בודקת את עלות הטלפונים והזמן ולכן לא יכולה לדעת אם הם שווי ערך במדוייק למעשר ממשכורתי, אבל אני מעריכה שפחות או יותר זה שווה ערך.
האם התשובה תשתנה כאשר משכורתי תעמוד על 4500 ש"ח?
2. בשבוע שעבר היה לי ויכוח עם חברתי- האם כסף שאני משלמת כשאני יוצאת לדייט יכול להיחשב למעשר כספים (נסיעות, אוכל)?
ידוע לי שפעם פסקו שאפילו הוצאות חינוך ילדים נחשבות כמעשר, ולכן חברתי טענה שאם כך ברור ש"הוצאות הקמת הבית" יכולות להיחשב כמעשר...
מה דעת הרב?
אשמח אם הרב יוכל להגדיר אילו הוצאות נחשבות כמעשר.
תודה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מעשר כספים הוא מנהג ולא חובה.
מי שמעוניין לתת מעשר כספים, הכסף צריך להיות מיועד למימון פעולות חסד עבור חסרי אמצעים או גופים שמסייעים להפצה ולימוד תורה (הכי מתאים: לעניים שלומדים תורה).
מכל מקום אין לממן במעשר כספים קיום מצוות ופעולות אחרות שאותם ממילא היית עושה.
לכן כאשר מדובר על מימון הוצאות לימוד תורה לילדים, הכוונה למשפחה מרובת ילדים שבניה נמצאים במסגרות חינוך תורניות והמימון שלהם נוטל חלק משמעותי וכבד בתקציב המשפחה.
אני לא מבין איך אפשר להסיק מכאן שיש הצדקה לממן דייט ממעשר כספים.
בכלל עלינו לחנך עצמנו ליושר אישי: מי שלא רוצה להפריש מעשר כספים שלא יפריש וידע שהוא מחליט לא להפריש.
מי שרוצה להפריש יקצה כסף זה לטובת אחרים ולא לטובת עצמו.
באשר להקדשת שעות שבהם את עושה חסד לאחרים בחינם ורואה בכך מעשר כספים - זו אפשרות קיימת אבל צריך לעשות הערכה מדויקת וגם לדעת שאת פועלת עם עניים או מלמדת תורה לחסרי אמצעים, שאת עוסקת בדברים שעבורם מפרישים מעשר כספים.
אם את משדכת אנשים שאין להם כסף לממן שידוך הדבר ראוי.
אבל אם את משדכת אנשים בעלי אמצעים צריך לבקש מהם תמורה עבור העבודה שלך ואת התמורה להעניק לעניים.