שאלה
שלום רב
אני חילוני ויש לי שאלה על בקשר לשמירת שבת.
ידוע לי שיש ל"ט מלאכות אסורות. באף אחת לא מצוין שאסור לנגן! (לפחות בויקיפדיה- ל,ט מלאכות)
שאלה אחרת - ואני מדגיש אחרת - היא: מלאכה היא מקצוע. אותן מלאכות אסורות, הן ממלאכות אשר מקצוענים עסקו בהן בבניית המקדש. על כן - אם אני איני נגן מקצועי, אני רואה חשבון נניח, מדוע נגינה בחצוצרה, שתוקדש לשבת, אסורה? הרי זה לא מקצוע שלי. זו לא מלאכה. אלא תחביב.
אם אני פילוסוף ומשלמיך לי לחשוב, אז אסור לי לחשוב בשת כי זו עבודתי??
תודה
מני אוחנה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מהתשובה להלן תבין שאיסור הנגינה אינו בגלל השמעת הנגינה אלא מתוך חשש שהמנגן המוכשר והרגיש יכוון את כלי הנגינה בתוך הנגינה ביום השבת.
ההערות שלך על מלאכה כפעולה של מקצוען לא עולות בקנה אחד עם תפיסת חז"ל. לפי דעת חז"ל הבירור אינו אודות מי שעושה את המלאכה: אין זה משנה אם הוא מקצוען או לא, הדיון הוא במלאכה עצמה, אם היא נעשית בצורה רגילה ויעילה היא אסורה. אם היא נעשית בלא תשומת לב (מתעסק) אז פטור.
אודות נגינה בשבת להלן תשובה מפורטת מאתר
http://www.yeshiva.org.il/ask/print.asp?id=45156
חז"ל קבעו שאסור לנגן בכלי נגינה בשבת, גזירה שמא יתקן את הכלי. משמעות הדבר היא לא שהכלי ישבר ולכן יבוא לתקנו כפי שחשבת בשאלתך, אלא הכוונה היא שהכלי יהיה מושלם וגמור, אולם המיתרים שלו לא יהיו מכוונים כראוי, והצליל היוצא מן הכלי יהיה צורם. ואז יבוא אדם וימתח את המיתרים כראוי, ובזה הוא עובר על איסור תורה מל"ט אבות מלאכה, איסור הידוע בשמו 'מכה בפטיש' (ובלשון חז"ל: 'מתקן מנא', כלומר: מתקן כלי). מלאכה זו היא מלאכה מיוחדת, בשונה משאר מלאכות שבת. בעוד שיש איסורים כמו בישול, זריעה, ובנין, מלאכה זו היא מלאכה השייכת בכלי שהוא כמעט גמור לגמרי, ועושים לו את השלב האחרון בייצור על-מנת שיוכל למלא את תפקידו. במקרה שלנו, כלי המיועד לנגן בו, הוא כלי מושלם לגמרי ברגע שהוא עזב את המפעל לייצור כלי נגינה. אולם חסר בו דבר משמעותי מאוד, וזה כיוון הכלי לצליל הראוי והנכון. כיוון הכלי לצליל הראוי נקרא 'מכה בפטיש', ודבר זה אסור בשבת מן התורה. מלאכה זו אינה קשורה למייצר הכלי, אלא זו מלאכה שיכולה להעשות על-ידי כל אחד שיש לו שמיעה קצת מוזיקלית והוא מכיר את הכלי המדובר. ובאמת, בנגינה עצמה אין איסור, אבל חז"ל אסרו לנגן בכלי נגינה בגלל שמאוד מצוי שכלי הנגינה לא בדיוק מכוון כראוי ויבוא לכוונו, וכך יעברו על איסור תורה של 'מכה בפטיש'.
וכמו בכל גזירת חז"ל, חז"ל לא אסרו רק על הדבר הספציפי, אלא גזרו יחד עם זה על כל דבר שיש מקום לטעות ממנו ולבוא לעשות מלאכה מן התורה. במקרה זה חז"ל גזרו על כל השמעת קול הנעשית דרך שירה, ובתנאי שזה נעשה ביד, משום שזה מה שאדם עושה בכלי נגינה: מכוונם לצורך מנגינה ולא סתם השמעת צלילים חסרי קשר אחד לשני, ומכוון את הכלי בידו. מסיבה זו אסרו גם את מחיאת הכפיים בקצב של שיר, וכן את הטיפוף על השולחן. אולם מותר למחוא כפיים ולדפוק על השולחן בשביל לבקש שקט וכד', מפני שזה לא דרך נגינה. בנוסף, מותר לשרוק ואפילו עם אצבע בפה, מפני שזה לא נעשה בידיים אלא בפה, והאצבע רק עוזרת לעוצמת השריקה וחוזקה