שאלה
שלום,
גדלתי לבית דתי, אך הדרך שלי היא לא כזאת.זאת משום שאני לא מוצאת את אלוהים בכל מיני הלכות שהדת היהודית דורשת- מה שמוביל אותי לשאלה שלי.
חשוב לי לציין קודם כל שאין לי בעיה עם אנשים דתיים, אני לא מרירה על הדת, אלא פשוט לא חושבת שהיא נכונה לי.
והשאלה שלי-
אם תכלית האדם היא להיות עבד ה'- כלומר להאמין בה' כל יום, להכיר בו הכרה מלאה, לדעת כי כל דבריו אמת וכו'- אני לא מבינה מה לזה ולהלכות יבשות.
כשהייתי שומרת שבת לא הייתה לי שום הרגשה מיוחדת. לא היה לי שקט נפשי.
אני שומרת שבת כרגע, אבל רק מתי שנוח לי. אני אוהבת את השבת כי היא שקטה- פשוט כי אין מכוניות ביישוב וכולם יותר רגועים. זה לא כי השבת מקודשת, לטעמי, אלא כי האנשים מתנהגים אחרת. אם אני בעיר השבת היא יום חול ככל יום.
מה שאומר שאנחנו הפכנו את השבת למה שהיא.
ואנחנו גם יכולים להוריד אותה מגדולתה מתי שרק נרצה, אם נפסיק לשמור אותה(כמו בעיר, שאין הרגשה של שבת).
אם כן, האם נרצה לסמוך על דת שתלויה במאמינים בה?
ואל תדבר איתי על "הרגשה פנימית" של שבת, מין משהו רוחני פנימי של האדם, שלא קשור לחיצוניות. כי אני לא הרגשתי שום דבר כזה.
ואם אני לא הרגשתי, אין לי סיבה לשמור שבת (שמרתי שבת חמש עשרה שנה, רציני, לא סתם חד פעמי, ולא הרגשתי דבר).
אני לא אומרת לא לשמור שבת כחברה. אין לי אמירה לכולם- אל תשמרו שבת. לא.
אני רק מדברת על עצמי.
מי שמרגיש ששבת עושה לו טוב- מצויין. אפילו כיף לי בשבילו.
אבל לי זה לא עושה כלום. מה עושים?
ממשיכים בכוח?
עו קצת, ועוד קצת, אולי זה יבוא בסוף? אני לא רואה טעם.
הייתי רוצה לדעת האם אתה מסכים איתי בכך שאין טעם להמשיך, או לראות איזו סיבה בכל זאת תתן לי בשביל להמשיך ולייגע את עצמי בשמירת שבת.
תודה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את שואלת לעניין, ושאלה טובה היא תחילת הדרך לתשובה נכונה.
בצדק, את לא מתחילה מהשבת אלא מהשאלה הראשונה ביותר: "מה תכלית האדם?"
את מציעה תשובה כפולה, תחילה את קובעת את הכלל: " להיות עבד ה´" אחר כך את מפרטת לפי הבנתך: "להאמין בה´... להכיר בו... לדעת כי כל דבריו אמת..."
כאן מתבלט מה חסר בדברים שלך.
אם מדובר על תפקיד של ´עבד ד´´ – כמו שציינת בעצמך, אז מתחייבת בהכרח גם פעולה, עשיה.
עבד הוא מישהו שעובד.
כל מה שאמרת על אמונה, הכרה וידיעה הם דברים נכונים, אבל הם התחלה, קומת הבסיס.
הקב"ה ברא את האדם עם איברים, האדם מעורב בעולם החומר, וזו לא טעות, זו הכוונה האלוקית שהאדם יעבוד את ד´ במעשים = אלו המצוות זו הקומה השניה.
במשך הדורות קמו דתות שבקשו להמשיך את היהדות, הם לקחו הרבה מאוד עקרונות של האמונה היהודית: מציאות ד´, השגחה, נבואה, שכר ועונש... הנצרות והאסלאם אמצו הרבה מאוד אמונות ודעות של היהדות, אבל דבר בסיסי הם לא לקחו ודווקא בו מתבלטת היהדות, אלו המצוות.
הם לא העמיקו להבין שדווקא זה הדבר שד´ רוצה מעבדיו – שיעבדוהו במכלול של חיים:
גם ברוח – קריאת שמע, תפילה ולימוד תורה...
אבל לא פחות יעבדוהו בחומר – ציצית, תפילין, שופר, סוכה ולולב...
הדבר הבולט ביותר שטרם זכינו לו הוא המקדש, בית ד´. שם ההתקרבות הגדולה ביותר אל ד´ היא דווקא בחומר: במנורה ושולחן, בקטורת וקרבן.
האמת היא שרצון ד´ מדריך אותנו גם לבנות וליצור בעולם בכלל, כבר לאדם הראשון נאמר: "מלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים", בגן עדן מצווה האדם: "לעבדה ולשמרה".
האדם צריך לפתח ולשכלל את העולם, להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל שהקב"ה הטמין בבריאה. הדוגמא הכי פשוטה – החיות אוכלות עשב ושותות מים, האדם לעומתם מפיק מהחיטה לחם ומהענבים יין, הוא משכלל ומוציא את ברכת ד´ שטמונה בחיטה ובענבים.
לסיכום – עבודת ד´, מילוי רצונו וההתקרבות אליו היא של האדם כולו לא רק בשכל ותודעה אלא בשילוב המלא עם עשיה ויצירה.
מתוך ההכרה הזאת של האדם המתקרב אל ד´ כאדם שלם, חושב ופועל, מבין ויוצר, דווקא מתוך כך מתבררת קדושת השבת.
בשבת האדם נדרש להיות רוחני. לעצור את העשיה החומרית, את המלאכות שהוא פועל בהן, ולהתעלות אל הרוח. בשבת האדם צריך לחוות את הרוחניות הטהורה, האלוקית.
בעשרת הדברות נאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לד´ אלוקיך". השבת מתבלטת מתוך העשיה, מתוך המלאכה של שישה ימים צומחת קדושת השבת.
טענה מעניינת נוספת שאת מעלה: "האם נרצה לסמוך על דת שתלויה במאמינים בה?" זו טענה נפלאה מפני שהיא מבהירה באורח נוקב את הקדושה של עם ישראל.
גם כאן הדתות האחרות החמיצו את העקרון היסודי שהקב"ה מבהיר בתורה: בחירת עם ישראל.
הנצרות והאסלאם באים אל כל בני האדם, ואומרים להם ´תהיו כמונו, אנחנו מציעים לכם את הדרך להתקרב אל ד´´.
היהדות עושה הבדלה בין קודש לחול ובין ישראל לעמים. מי שרוצה יכול להתגייר ולהצטרף לעם ישראל אבל לכתחילה גוי לא נדרש לקיים מצוות.
התשובה לשאלה שלך אודות הדת שתלויה במאמיניה היא: כן! הקב"ה נתן תורה לעם ישראל. אם ישראל לא יקיימו את התורה, העולם לא ידע על הקב"ה.
לפילוסופים היוונים שהיו אנשים חכמים מאוד אבל לא הכירו את תורת ישראל, היתה הבנה שיש כוח עליון אבל היו להם ספקות: האם הוא ברא את העולם? האם הוא משגיח בעולם? האם יש טעם להתפלל אליו?
רק עם ישראל – הוא עבד ד´, הוא שומר את תורת ד´ ומגלה לעולם את דרך ד´.
הקב"ה קבע שהדרך שלו תתגלה בעולם באמצעות עם ישראל, לכן הוא מייסר אותנו מצד אחד – כדי שלא ניטוש את תורתו ומצד שני, הוא לעולם לא ינטוש אותנו. לעם ישראל יש קיום נצחי בדיוק בגלל שתורת ישראל אכן תלויה במאמיניה – בלי עם ישראל לא היה העולם מכיר בבורא עולם ולא בתורתו.
אבל בזכות עם ישראל, היום, בכל העולם סופרים שבעה ימים בשבוע שמתחילים ביום א´ ומסתימים בשבת.
הערה אחרונה, בדברים שלך מופיעות הרבה מאוד פעמים המילים ´אני´; ´לי´, זה אופייני לדור שלנו שמאוד מוטרד מעצמו. השבת באה לחנך אדם להתרחב יותר, לא לראות רק את ה-´אני´ וה-´לי´. לדעת שצריך גבול בניצול של העולם. לעצור יום אחד בריצה אחרי השגת עוד ועוד ´לי´.
ראי מה קורה כשאין שבת: חנויות פתוחות, מסעדות, חוף הים, בתי קולונוע... כדי שכל האנשים הללו יכולו להינות ולבלות יש אחרים שאין להם שבת: כל העובדים בחנויות, במסעדות, בתחנות הדלק, בחופי הים...
התורה מציירת תמונה שונה. שבת הוא יום של עצירה אצל כולם, כל אחד ידע שהדברים שלו לא הכי חשובים, הוא לא מלך העולם, יש ריבון עולם שרוצה בטובת הבריאה כולה, כל הבריאה, לכן התורה אומרת: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, ושורך וחמורך, וכל בהמתך, וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".
רק שבת שד´ מצווה תהיה מתחשבת באמת בכולם, ולא תבוא לשרת את הצרכים האישיים של כל אחד.
רק עם שרוצה להיות עבד ד´ יכול לשמור שבת כזאת.