שאלה
ב"ה
שלום רב.
אתמול צפיתי בתכנית המתארת את אורח החיים של החרדים.
התכנית (לשם שינוי...), דווקא הציגה תמונה נכונה ולא מעוותת וחידשה לי פרטים מעניינים שלא ידעתי (שדווקא "לטובת" החרדים).
תיארו שם איך אצל החרדים יש ועדה רוחנית שעוברת על עיתונים ומבזקי חדשות וכו' והם לדוג' לא מתאים מקרים של רצח, אונס, גניבות וכו'.
האמת שהתפעלתי מזה- מהחינוך שזרם בכל עצמותיהם, איך הם מתחשבים בכך שילד קטן יראה וישמע את פרסומם ולכן מתאימים לו את המשדר ובכלל איך הם מתאימים לכל הציבור מתוך מטרות חינוכיות ואהבה אחד לשני.
לצערי בחלק מהציבור הדתי לאומי תחום זה פרוץ... .
אז תוך כדי שאני מתפעלת על כך עלתה לי מחשבה לראש- הרי בתורה עצמה מתוארים מקרים כאלה! סיפור קין והבל ורצח קין את הבל, מכירת יוסף, סיפור דינה וכו'.
אז איך את זה הם כן מעבירים לילדים שלהם?
אני מניחה שלכבוד הרב לא תהיה תשובה חד משמעית על כך אם כבוד הרב אינו נוהג באורח חיים של חרדי... .
אבל אז באמת חשבתי לעצמי יותר מדוע התורה מתארת כאלו מקרים? טוב, התורה היא תורת חיים אז היא מתארת את הטוב ואת הרע (שנראה כרע אך בעומקו הוא טוב). אבל למה לתאר סיפורי אונס? ופילגש בגבעה? ולמה לספר שהשנאה גרמה למכירת יוסף? למה לתאר הכל? אם רוצים לחנך אותנו לכך שצריך מאד להיזהר באהבה בין אחים כדי שנראה לאן שנאה ח"ו יכולה להתגלגל- אז למה רק לא סיפרו שאחיו שנאו אותו ומכרו אותו ? ועוד יותר- אם באמת רוצים לחנך אותנו, למה לא כתוב בתורה ישירות אחרי סיפור יוסף: " על כן יזהר כל אדם לאהבו את אחיו..." וכו' וכו'?
למה התורה מתחילה ברצח ומזה חכמים מסיקים שעל 3 דברים בני האדם יריבו במשך הדורות- רצח, מין ודת (לפי המדרש).
למה להתחיל (פרק ג'!) את התורה במסר כ"כ רע ואיום ונורא- שלכאורה אין לבני האדם בחירה חופשית והם יריבו וירצחו אחד את השני עלכ אלו מקרים. ואם קיבן והבל שהיו הברואים היחידים זה מה שקרה להם, והיה להם קשר ישיר עם ה' ולא הסתר פנים כמו שיש היום- אז קל וחומר שאנו נחטא (ח"ו)... אז איפה הבחירה החופשית שלנו?!
תודה רבה וסליחה על האורך...
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הקב"ה ברא את האדם והניח אותו בעולם שברא עבורו. הקב"ה יודע עד כמה קשים ומורכבים חיי האדם שמתרוצץ בין המשיכה לחטא ובין הרצון להיות טוב. כך נאמר לקין (בראשית ד; ז): "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו".
הא-ל הטוב מבקש ללמד אותנו לנהוג נכון בעולם המורכב והקשה, לשם כך הוא נתן לנו את התורה. אחת מדרכי ההוראה של התורה הם הסיפורים, בעזרתם אנחנו מתכוננים לחיים המורכבים שצפויים לנו.
האדם נברא עם הרבה מאוד כוחות: פיזיים ורוחניים. הכוחות אינם טובים ולא רעים, אבל השימוש בהם בהכרח מביא לטוב או לרע. יש לנו את כל החופש להגיב (גם ברוח וגם בחומר) על כל מה שקורה לנו, להפעיל את כוחותינו לטוב או לרע, לכן יש לנו אחריות על מעשינו.
התורה מספרת לנו סיפורים ארוכים ומורכבים, כמו בחיים, כדי שנחוש שהכוחות האנושיים קשים מאוד לשליטה והנהגה אל הטוב. נדע עד כמה אנחנו עלולים להזיק לאחרים, ויותר מכך לעצמנו, כאשר אנחנו לא מכוונים את הכוחות לטוב.
עד כאן עסקנו בדברים שעלו בשאלה שלך, אבל התורה רוצה להציג גם צד נוסף, חשוב מהכל: עקרון התשובה. למרות כל הטעויות והרעות, לא הכל אבוד. בחסדי ד' מתאפשר לנו לתקן. זה הלקח הכי גדול של התורה: מהקשיים, אפילו מהכשלונות, צריך ללמוד לתקן, הדרך חזרה פתוחה והיא יכולה להביא אל מקום גבוהה יותר מהמקום ממנו נפלנו.
אדגים זאת בסיפור יוסף ואחיו:
תחילה מתארת התורה שיעקב עושה כתונת פסים ליוסף. האבא (ללא כוונה רעה חו"ח) מעורר קנאה קשה אצל האחים.
יוסף חולם חלומות, זה בלתי נמנע, אבל הוא מספר אותם לכולם, בכך (גם כאן ללא כוונה רעה חו"ח) הוא מעצים מאוד את הקנאה של האחים שחשים התנשאות עליהם.
אם נזכור את הרקע שהאחים הם בני אם שנואה (לאה) ויוסף בן האם האהובה (רחל) נבין שמתעוררים כאן רגשות קשים מאוד של כעס וקנאה.
התורה מציגה תמונה מורכבת זאת כדי ללמדנו שאין מישהו אחד שאשם במכירה, כולם אשמים: אולי אם לא היתה כתונת או לא היו מספרים את החלומות, הקנאה לא היתה גואה ויוסף לא היה נמכר...
בהמשך הארועים, שני האחים המרכזיים עוברים קשיים פרטיים:
יהודה עם תמר, יוסף עם אשת פוטיפר.
בהמשך נפגשים האחים שוב, הפעם יוסף מתנכר, אבל לא נוקם ולא נוטר.
יוסף שעבר פרק קשה ומשפיל בחייו לומד ענווה – כל חלומות הגדולה שלו מתבררים לו היטב כשליחות ותפקיד, כדרישה לאחריות כלפי המשפחה ללא התנשאות וללא גאווה.
גם יהודה (שהציע פעם למכור את יוסף ולאחר מכן התמודד עם תמר) עבר שינוי מהותי.
במבחן שיוצר יוסף עם הגביע, מוכן יהודה למסור עצמו לעבד כדי לשחרר את בנימין (- בן של רחל – האם האהובה...)
התורה לא מסכמת דברים כל כך עמוקים ומורכבים במסקנה ולקח של פסוק אחד (כפי שאת שואלת). התורה רוצה לאפשר לכל אחד להפיק את המסקנה והלקח שלו. תאורי התורה מכילים רבדים עמוקים ומורכבים. התורה מבקשת שגם הילד בן – 5 ששומע סיפור פרשת שבוע מהגננת וגם הרב בן - 50 ילמדו משהו חדש מהארועים, לכן התורה מתארת, בדרכה העשירה והמורכבת, ומאפשרת לנו ללמוד את מה שנוגע אלינו.
זו התכלית של תאורי התורה, להדריך ולחנך. לשם כך עלינו ללמוד את הדברים, להעמיק בהם ולראות בעזרתם את המורכבות של החיים: את הקלות שאפשר לקלקל אבל גם את האפשרות לתקן. לכן מתארת התורה דברים בכל הרבדים: פשט, רמז, דרש וסוד, כל רובד מעשיר וממלא את מי שיודע לקרוא בו.
הנסיון לצמצם את הסיפור או להציע לקח קצר ופשוט יפגע בגודל ובעומק של הלימוד שאפשר להפיק מהפרשה (תבדקי כמה מאמרים ופרקי ספרים נכתבו על כל פרשיה בתורה ותביני כמה עושר טמון בדברים).