שאלה
שלום וברכה!
בקריאה בפרשות בהר-בחקתי של השבוע היו כמה מקומות שלא הבנתי פירושם, מתוך חוסר בקיאות בענייני שמיטה וכד' והבנת הדברים על בוריים (חיפשתי בספר המקראות שלנו; רש"י, רמב"ן, אור החיים, זהר נגלה ובעל הטורים):
איך הציווי של גאלת האדמה אל הבעלים "ושבתם איש אל אחזתו" (ויקרא כה, 13) מסתדר בימינו? האם נוהג זה קיים גם כיום?
"ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביובל יצא" (שם, 31)
איך הציווי הזה מסתדר בימינו? הרי רש"י פירש כי בתי חצרים הם אלו שאין סביבם חומה וכו', דבר שנשמע כמו הבתים של היום... איך היום זה מסתדר? חשבתי שמוכרים כביכול וזהו- בימינו אין חשש של "והארץ לא תמכר לצמתות כי לי הארץ" כשאדם קונה קרקע מחברו ומשתכן בה למשך חייו ולדורותיו?
"וערי הלוים בתי ערי אחוזתו גאלת עולם תהיה ללוים"
מה פירוש הפסוק כפשוטו? ראיתי כי רש"י התייחס לגאלת עולם אך לא הבנתי דבריו (מהי באמת גאלת עולם ואיך היא תתכן..?)
חוץ מזה ראיתי כי רמב"ן הזכיר "ביעור שביעית". מהו אותו ביעור?
האם בשנת שמיטה אסור לעבוד את האדמה אך מותר לקטוף ולהביא הביתה? איך גם זה מסתדר בימינו?
- * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
התחלתי ללמוד השנה תורה שבכתב עם פרושי מקראות גדולות ("לשם") ועוד אין לי הרבה ידע, לכן אולי יש כאן שאלות בסיסיות שאולי נובעות אפילו מחוסר הבנה.... אשמח לתיקונים (אין לנו בבית הרבה ספרי הלכה ודומיהם, לכן לפעמים אין לי לאן לפנות לחפש תשובה...) (=
תודה רבה מראש!!!!!
המשך עשיה ברוכה וכל טוב
תשובה
שלום רב!
שאלת שאלות מצויינות! אשריך שאתה לומד ברצינות את פרשת השבוע!
לשאלותיך:
1. דיני גאולת קרקעות תלויים ביובל. היובל נוהג בזמן שכל עם ישראל יושב בארץ ישראל, לכן לצערנו אין דיני היובל נוהגים בימינו. בעזרת ה' בקרוב יקבץ ה' את כל עמו ונעלה לארצנו, ונזכה לקיים גם מצוות אלו (תוכל לעיין ב"ספר החינוך" שמבאר כל מצווה בתורה לפי הסדר, ומסביר בסוף כל מצווה אם היא נוהגת לעולם או לוייה בבית המקדש או בתנאים אחרים).
2. הכוונה על פי רש"י שאותם הערים שנתנו ללויים במתנה בחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון (מכיוון שהם לא קיבלו נחלה מסודרת), אם הלויים מכרו אותם, הם יכולים לפדות אותם מהמוכר לעולם, ללא ההגבלות שקיימות באחוזת ישראל שנמכרה (עד שנה וכו').
3. התורה כתבה שפירות הארץ בשביעית יהיו "לבהמתך ולחיה אשר בארצך". חז"ל ביארו שהפסוק מלמד שאפשר להאכיל את הבהמה בתבואת השביעית רק בזמן שגם לחיות הבר ניתן לאוכלם. לכן בתקופה שבה הפירות בטבע כבר אינם מצויים - מחוייב אדם להוציא מרשותו את הפירות שאגר בביתו ולהפקירם. דין זה נוהג גם בימינו, והוא רלוונטי בעיקר ביין (מכיוון שהוא נשמר זמן ארוך מאוד אחרי שהענבים בכרמים נגמרים). הרבנות מפרסמת בשמיטה את זמני הביעור, ובהם מוציאים את תוצרת השביעית מהבית, ולפני שלושה אנשים מודיעים שהיא הפקר. לאחר שקויימה המצווה של ביעור שביעית והפירות הופקרו - יכול כל אדם (כולל הבעלים שהפקיר) לזכות בהם לעצמו.
4. אכן בשביעית אין לעבוד את האדמה, אך מותר לקטוף מפירותה לצריכה המשפחתית (לא למכירה) ולאוכלם, אך אסור לקטוף בצורה מסחרית ולסחור בהם.
כיום, מאחר ואיננו חיים בחברה חקלאית, יצא שהפירות סתם ירקבו על העצים, ולציבור יחסרו פירות וירקות. הפתרון הוא שבתי הדין מכינים "אוצר בית דין" - כלומר: שלוחי בית הדין (בד"כ בית הדין ממנה לשם כך את בעלי השדה ופועליו) הולכים וקוטפים את התוצרת, ובית הדין מוביל אותה למקומות הביקוש, שם הם מחולקים תמורת תשלום על טירחת בית הדין בקטיף, בהובלה ובאחסון (אך לא משלמים על הפרי עצמו).
יש גם פתרון שנקרא "היתר מכירה", שבו מוכרים את הקרקע לגוי למשך שנת השמיטה וכך מותרות חלק מהעבודות בשדה, והפירות אינם בקדושת שביעית ומותרים במסחר. פתרון זה נוצר בגלל ההכרח, בתקופת ראשית ההתיישבות, שאם לא היו עושים אותו היו הישובים עלולים לאבד את פרנסתם. יש המפקפקים בהיתר זה, אבל רבנים גדולים סמכו ידיהם עליו, והוא נעשה על ידי הרבנות הראשית.
הלימוד שאתה לומד הוא מצויין, ואשמח לעזור לך בשאלותיך. כדאי שתמצא "חברותא" שיוכל ללמוד איתך יחד ולקדם אותך. אם תרצה אוכל לעזור לך במציאת חברותא (אפשר גם דרך ה"סקייפ").
כל טוב! אשריך!