רוצה להרזות

בס"ד

שלום וברכה,

1. זו תאווה מאוד קשה והיא התאווה הראשונית של האדם. שבזכותה הוא חי כשהיא באה נכון. אבל כשהיא לא נכון בגללה הוא עלול למות.
וזה חטא האדם הראשון וזה הדבר שאדם עושה מיד כשהוא נולד.
הדרך הנכונה אינה לתפור את הפה או לקצר מעיים. הדרך הנכונה היא דרך מחשבתית. כל התאווה באה ממחשבות ורגשות ועוברת יחד איתם. אדם שמשקלו יותר ממה שהוא צריך יכול לחיות ימים שלמים בלי אוכל ולא יקרה לו כלום. לפעמים הוא צריך לשתות אבל היו כאלה שלא אכלו ימים ואפילו שבועות ורק הבריאו מכך וקיבלו כח.
"תענית הפסקה" - היא תענית שאיש או אשה צמים ממוצאי שבת ועד ערב שבת שאחריה בלי לאכול ובלי לשתות מאומה. וזו תענית שיש הרבה אנשים שעושים פעם אחת או פעמיים בשנה.
אני מספר לך את כל זה כדי שנבין כי כל העניין הוא ה"הכרה". זה רק משהו במוח שצריך להתגבר עליו. וכשעוברים את הסף הזה פעם אחת - זה כבר לא סיפור כל כך גדול. לצום יומיים או שבועיים. את ההוכחה הכי חזקה לזה יכול לתת מי שצם יומיים או יותר. היום הכי קשה הוא היום הראשון ואח"כ הרבה יותר קל. מכאן את יכולה להבין שכל העניין הוא ה"הרגל" לאכול ולא ה"צורך" לאכול.

מה שצריך להזהר שזה לא יסכן את הגוף ולעשות את זה בחכמה.

עוד תזכרי: שעיקר הקושי הוא לעמוד ליד אוכל, להריח את ריחו להיות בתוך הסעודה ולהפסיק באמצע. את הקטע הזה צריך לדעת לעבור נכון וזה יותר קשה. לכן צריך לדעת לא להיות ליד האוכל ולא ליד השולחן, לא לעבור ליד מאפיה מדיפה ריחות מאפה. זה לר קריטי אבל למה לגרות את עצמנו.
למעשה הייתי מציע לך לדעת שזה ביידים שלך לצום יום או יומיים או שלוש, לא כשאת מרעיבה את עצמך ומצטערת, אלא בהכרה שהכל נמצא אצלך ואינך צריכה מאומה.
[כל זה בהנחה שאת בריאה כמו כל אדם] שאם לר כן יש בזה בעיות בריאותיות.
עוד צריך לדעת שאחרי יום או יומיים או שלוש חוזרים לאכילה מבוקרת, דהיינו אחרי שלמדת שזה בידיים שלך, צריך ללמוד איך לשלב את הידיעה הזאת ב"אכילה מבוקרת" והסוד הוא לא לאכול מעט או הרבה אלא לאכול את האוכל המתאים לך. לכל אדם בריא יש בכפות ידיו, באפו בתחושותיו יכולת להבחין מהו המאכל המתאים לו וכמה! אחרי שקנית את היכולת לשלוט על האכילה, יהיה לך יותר קל להתקדם לשלב ה"אבחנה" מה? וכמה?

2. כשהאוכל לא ימלא אותך (פיזית ורוחנית) תמצאי את עצמך רעבה למשהו אמיתי "והשלכתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, לא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'".
כשחפצו של אדם מושלם באכילה, קשה לו להרגיש את צער הציבור בעוצמה של דמעות. ולכן, הפתרון לשאלה זו תלוי בשאלה הראשונה.

3. מתחילים לפסוע ברגל שמאל ומשתחוים לשמאל, פסיעה של רגל ימין ומשתחווים לימין, פסיעה של רגל שמאל ומשתחווים לאמצע.

4. מותר אבל לא ראוי כי "רחמיו על כל מעשיו".

בהצלחה!!!