שאלה
שלום
אני בחורה בת 28 רווקה
מזה כשנתיים וחצי לא חויתי שום קשר משמעותי (אם בכלל היה לי כזה)
מה שמייאש אותי יותר ויותר לגבי זיווגי
העצבות מציפה ואותי ואני פשוט מרגישה שאין לי שבריר של כח לשמוח בשמחתם של אחרים
ניסיתי את כל הדרכים על מנת להשיב לי את השמחה ואת הביטחון בי ובהשם
אבל כלום לא מחזיק לי ליותר מכמה שעות
ניסיתי טיפולים פגשתי רבנים עליתי על קברי צדיקים אני משתדלת לתת צדקה ומשתדלת מאד על תפילה
כל מי שפוגש אותי אומר שהוא לא דואג ושאמצא את הזווג שלי
הענין שאני רואה כל כך הרבה רווקות שלא מצאו או גרושות שמצאו וזה לא החזיק מעמד
כל כך הרבה נשים לבד, נותרות לבד
ואני לא רואה את האור או אפילו מנהרה שאני נמצאת בה רק חושך גדול
לאחרונה דיברתי עם אבי על אנשים שלא נישאים ואין להם ילדים, תגובתו היתה " כל אחד קודם כל חי בשביל עצמו, ואם אין לו לא נגמרים החיים" אני יודעת שיהיה לו מאד קשה לקבל אם לא אתחתן. לאחר השיחה הזו הבנתי שאני לא רואה טעם בחיים ללא משפחה וילדים (וזו מחשבה שנרקמה בי בשנים האחרונות) לא רואה את עצמי מסוגלת לחיות בצורה כזו
אולי אם אמצע טעם בזה יהיה לי יותר קל
אשמח לעצה
תודה רבה
תשובה
שלום
אני מבין אותך וכואב את כאבך.
אמנם, גיל 28 הוא תחילת החיים, עדיין לא הגעת לשליש מתוחלת החיים.
חשוב לצאת עוד ולא להתייאש, בע"ה בסוף הכל יסתדר.
ישנן מאות רבות של בנות שהתחתנו בגילאים הללו, ורק לפני שבוע אני הייתי בחתונה כזו, של מישהי בת 29.
זה ראלי, סביר ושכיח, והעיקר להמשיך לנסות.
יחד עם זה, חשוב לזכור שהנישואין הם חלק חשוב בחיים, ומצווה גדולה מאד, אך הם אינם הדבר היחיד המגדיר אותנו, לא מבחינה אנושית ולא מבחינה תורנית.
ולכן בע"ה הכל יסתדר, ועל מנת שזה יקרה, תמשיכי לנסות.
ברקע זכרי שעל אף חשיבות הנישואין, לא רק בזה תלויה האישיות שלך, אלא בעיקר בעצמך, ויש הרבה בשביל מה לחיות.
עצתי (מלבד להמשיך לנסות) היא שתתחילי לחיות חיים בוגרים משל עצמך, ואל תמדדי את עצמך כל הזמן רק מול הניסיון להתחתן. הן בשל העובדה שזה לא נכון, אך בעיקר בגלל שזה גורם ללחץ שמפריע גם לניסיון הזוגי עצמו.
כל טוב ובשורות טובות