שאלה
שלום כבוד הרב
אני בת 21 ויש לי חבר כבר מעל לשנתיים. אני מרגישה שאני מוכנה לחתונה אבל הוא עדיין לא והדבר גורם למתחים בינינו. בנוסף הוא לומד בישיבה רחוקה (כמה שעות נסיעה באוטובוס) ואנחנו מתראים פעם בשלושה שבועות..הוא אומר שהוא רוצה ללמוד תורה ברצינות בזמן הישיבה ולכן לא יוצא הביתה.
ברור לשנינו שנתחתן אחד עם השני בעז"ה והקשר בינינו מאוד חזק ככה שלהפרד אפילו לתקופה קצרה זו לא אפשרות בכלל מבחינתנו.
המצב הזה (שבקושי נפגשים והחתונה לא נראית באופק.. אחרי קשר של למעלה משנתיים!) מאוד מאוד קשה לי ואני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך לגרום לדברים להתקדם אצלו.
תודה על תשובתך
תשובה
ב"ה
לשואלת שלום,
א. את מציינת שני קשיים,
1. הבחור לא מוכן לחתונה.
2. אתם בקושי נפגשים.
מה שאתם בקושי נפגשים זו בעיה שאפשר למצא לה פתרונות יצירתים,
ומה שהוא רוצה להתגדל בתורה בצורה רצינית זה מצויין,
ואשרייך שזכית בכך,
אבל מה שהוא משאיר את העתיד לוט בערפל –מה שיוצר אצלך קושי - זו כבר בעיה!
אם הוא רוצה בכך, הוא צריך להפסיק את הקשר איתך ולהשקיע את כל כוחו בלימוד התורה,
(נניח כעת את הקושי שלך להפרד ממנו...)
אי אפשר להחזיק אותך כל כך הרבה זמן בצפיה לקראת חתונה שלא נראית באופק...
בתור אשתו לעתיד את צריכה להרגיש שהוא מבין את הצרכים הרגשיים שלך!
ואם רגישות זו לא קיימת עכשיו מאין תבא אחרי החתונה?
הרי גם אחרי שמתחתנים יש אידיאל גדול של שקידת התורה,
ויהיו זמנים שתצטרכי אותו לידך – מה תעשו אז?
ב. אני מציע לך להעלות את הדברים לשיחה ביניכם,
תפרשי בפניו בצורה ברורה את הקושי שלך במצב הזה,
ואם תקבלי תשובה מעורפלת ותחכי עד שיבא אליהו...
אז תגידי לו שאת שוקלת אם כדאי להמשיך בקשר שמביא לך קושי ולא בטחון.
אגב, שאלה כזו יכולה לגרום לו להתאמץ יותר בענין מינון הפגישות.
בברכה,
דני ארגמן