קשה לי עם הקנאה שלי

בס"ד
שלום רב,

ציטוט מהשאלה: "אני קנאית ושונאת את מידה הרעה הזאת שלי... אני מרגישה שההתנהגות שלי נוראית וזה הורס אותי" = המשפטים הללו הם שורש הקשיים שלך. מתוך שנאה וכעס על עצמך לא תתקדמי ולא תתגברי. נדמה לך שאסור לך להשלים עם הקנאה שיש בך, זו טעות. אדם צריך לקבל את עצמו כמו שהוא. לאהוב את עצמו עם כל חסרונותיו. עליך לומר לעצמך: "אני לא אשמה בכך שיש לי את הקושי הזה – כך נבראתי". להשלים פרושו לא לכעוס על עצמי ולא להאשים את עצמי במה שאני (את מעידה על עצמך שיש לך חוסר בטחון, במצב הנוכחי שאת שופטת את עצמך לשלילה את מאבדת עוד יותר בטחון עצמי). כאשר אנחנו משלימים עם עצמנו ואוהבים את עצמנו, אנחנו מתחילים לשפר את ההערכה העצמית שלנו, לצבור בטחון, מכאן מקבלים את הכוח לשנות את עצמנו, לגדול ולצמוח למקומות שיותר מתאימים לנו.

לאחר שתקבלי את עצמך כפי שאת, לאחר שתצליחי לאהוב את עצמך למרות הקנאה, תמצאי את הכוח להשתנות. אל תבקשי שינוי מיידי – זה בלתי אפשרי! תחפשי את הנתיב שיאפשר לך להתקדם בהתמודדות עם הקנאה; דרך שתביא אותך להחליש, להמעיט, ולרכך את הקנאה.
לשינוי יש שתי דרכים עקריות (אפשר לשלב ביניהן):
האחת מתבוננת קדימה (זו הדרך המקובלת בקאוצ'ינג) מחפשת תשובות מעשיות – איך אצליח להשתנות?
השניה מתבוננת אחורה (זו דרך יותר פסיכולוגית) מחפשת תשובות רגשיות – מדוע אני כזאת? אלו ארועים בילדותי הביאו אותי לרגשות הללו?

בסופו של דבר, הבעיה הקשה ביותר שלך עם הקנאה, כך את מציינת: "זה מפריע לי להתקדם רוחנית". את הקושי הזה אפשר לפתור בקלות רבה. צריך להפוך את המאבק שלך במידה הרעה (זה נכון לא רק לגבי קנאה אלא לכל מידה רעה: גאווה, כעס, תאווה...) לגורם שמסייע בהתקדמות הרוחנית.
שאלתך מעידה עליך שאת לא מעוניינת בקנאה שיש בך. חשוב לך מאוד להסתלק מהקנאה, להיות אדם אחר... הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (פרק ז): "צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה..." את מבקשת לעצמך תיקון, את בתוך תהליך של תשובה.
אם את בתהליך תשובה אין כל סיבה שתפריע לך להתקדם רוחנית. הנה לפניך דבריו הנפלאים והמעודדים של הרב קוק לכל מי שנמצא באמצע תהליך של תשובה (תהליך שיכול להמשך גם חודשים ושנים!): "האדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא, ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאד לנפשו הנהלאה (=עיפה), והוא הולך ומתרפא, וזהרי אורה של שמש החסד, חסד עליון, שולחים אליו את קויהם, והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימי, יחד עם לב נשבר ונפש שחה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמתית. הולך הוא ומרגיש שהוא מתקרב למקור החיים, לאל חי אשר זה לא כבר היה כל כך רחוק ממנו, נפשו הכמהה זוכרת בששון לב את עניה ומרודה הפנימיים, והיא מתמלאת רגשי תודה, בהלל וזמר היא נושאת קול: "ברכי נפשי את ד', הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ד' ומשפטים לכל עשוקים".