שאלה
שלום הרב.
אני בחורה בת 26 הכרתי בחור הגדול ממני ב6 שנים, היה בנינו קשר מאד חברי וטוב, אך כשדיברנו על הרמה הדתית היו בנינו פערים, הוא לא שומר נגיעה, לא מברך או מתפלל, (לפעמים עושה זאת).
אני מאד רוצה להקים בית כשר ונאמן בישראל וחשוב לי לא להתפשר על הרמה הדתית, אבל גם אני הרבה דברים לא מקיימת, (אך יש לי כמה קווים אדומים שאני לא חוצה כמו נגיעה.)
ואני מתלבטת עדיין מכיוון שהרגשתי איתו ממש בנח והיה טוב וחיבור טוב שכבר הרבה זמן לא הרגשתי עם מישהו.
ואני גם קצת מבינה אותו כי זה לא פשוט להיות רווק בגילו וקשה לשמור על הדברים במציאות שאנו חיים בה כשאין מסגרת של ישיבה.
בקיצור השאלה- מה לעשות איתו? לחפש מישהו יותר דתי? (דיברנו על זה וזה האורך חיים המתאים לו, ואין לי כוונה לשנות אותו)זה קשה כי עד שמגיע מישהו שמרגיש לי מתאים, בשכל הוא כביכול לא מסתדר לי.
תשובה
ב"ה
לשואלת שלום,
א. אכן הענין הדתי הוא מרכזי בחיי הפרט קל וחומר בחיי זוג ומשפחה,
מעבר לענין ההלכתי של אורח חיים דתי יש כאן גם אמירה תרבותית ומוסרית,
ואלו יסודות חשובים בבנין הזוגיות והמשפחה.
ב. גם לאחר החתונה קיים עניין "שמירת נגיעה", חלק מהימים בני הזוג אסורים במגע אחד בשני, ואי אפשר לקיים הלכה זו כעשר רק אחד מקפיד על כך...
גם בענין השני, אי אפשר לחנך ילדים לתפילה וברכות כאשר רק את מתפללת ומברכת.
ג. אמנם לא פשוט להיות רווק בגיל כזה אבל "אדם לעמל יולד", וכל ימיו עומדים מולו מצבים והתמודדויות שצריך לעמוד בהם בגבורה. מה גם שאין לגיל קשר לענין הברכות והתפילות.
ד. אני מבין את הקושי לעמוד במצב שהבחור מתאים מבחינה רגשית (סוף סוף...) אבל לא מבחינת ההתאמה השכלית, זאת הסיבה שקודם בודקים נתונים אובייקטיביים של התאמה ורק אחר כך באים לשלב בנין הרגש.
נראה לי שיש מקום לחפש רמה דתית משמעותית שהרי סוף סוף עיקר ענינו של האדם בעולם הזה הוא עבודת ה'.
בברכה,
דני ארגמן