שאלה
מה ההבדל בין קללה לניבול פה?
האם הרב יכול להביא לי מקורות לאיסור של ניבול פה? אני מנסה לשפר את עצמי בקטע הזה, ואני לא מצליח, אולי כמה מקורות שיבהירו לי את חומר האיסור יעזרו.
תשובה
אסף שלום,
הגמרא בשבועות(לה ע"א)אומרת שהמקלל עצמו וחבירו עובר בלא תעשה.וכשמקלל את עצמו או את הזולת בשם ה חייב מלקות.ואם קילל בלא שם ה,הגם שאינו חייב מלקות,יש בכך איסור תורה.ולפיכך יש להימנע מלקלל.ועל הגמרא(סנהדרין מט א)האומרת:"תהא לוטא ולא לאטה",פירש רש"י:"נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים,לפי שסוף קללת חינם לשוב אל המקלל".
הגמרא(מגילה כח א)אומרת:לעולם אל תהיה קללת הדיוט קלה בעינך שהרי אבימלך קילל את שרה ונתקיים בזרעה.
נמצאנו למדים שקללה עלולה לחול הן על המקולל והן על המקלל אם הקללה היא קללת חינם.והסיבה לכך היא שיכול להיות שברגע הקללה ה זועם ואז מתגברים הדינים.
ומי שנפשו עגומה מחמת שקיללוהו,יעשה התרת קללות,וישנם בתי כנסיות שנהגו לעשות התרת קללות בימי שישי בסוף התפילה.
ובאשר לניבול פה.הגמרא(שבת לג ע"א)אומרת שבעוון ניבול פה צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות,ובחורי שונאי ישראל מתים...אמר רב חנן בר רבא:הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה,הלא הדברים ידועים,ובכל זאת כל המנבל פיו בכך אפילו חותמים עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה-הופכין עליו לרעה בגלל ניבול פה.ועוד שם מובא בשם רב חיסדא,שכל המנבל את פיו-מעמיקים לו גהינום,שנאמר"שוחה עמוקה פי זרות.ובשם רב נחמן בר יצחק נאמר שאף השומע ניבול פה ושותק נענש.
בברכה,
שמואל זעפרני