קיום קביעות רבותנו

בס"ד
שלום רב,

צריך לעשות סדר בדברים:
יש שאלה אחת - מה הסמכות של חכמים ´להוסיף´ מצוות: אנחנו נוטלים ידיים לפני אכילת לחם. זה לא כתוב בתורה. ולמרות זאת אנחנו מברכים: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים".
כך גם הדלקת נרות שבת,
קריאת מגילת אסתר,
הדלקת נרות חנוכה,
הרי הדברים לא כתובים בתנ"ך, אם כך - ´היכן צוונו´?

המאמר שאתה מצטט מאתר ´דעת´ עוסק בשאלה הזאת.

כאן אתה שואל שאלה שונה לגמרי. השאלה שלך כאן לא קשורה למצוות דרבנן אלא לכל התורה כולה: כולנו מכירים את התופעה שבכל ענין הלכתי יש מחלוקת. הדבר מוכר מימי חז"ל במשנה ובגמרא.
המחלוקת מחייבת הכרעה - כמו מי עלינו לנהוג?
התורה נתנה לכך מענה בדמות ´בית הדין הגדול בירושלים´ שמכריע כל מחלוקת ופוסק הלכה אחת אחידה לכלל ישראל.

אתה בצדק עומד על כך שמאז חורבן הבית, הפתרון שהתורה נותנת איננו מעשי. אין בית דין גדול שיושב בירושלים ולכן המחלוקות לא מוכרעות.
חז"ל בימיהם, פתרו את המחלוקות שהיו אצלם, דוגמא מפורסמת אלו המחלוקות בין בית הלל ובית שמאי שהוכרעו בקביעה שהלכה כבית הלל (מלבד דברים מועטים שהוכרעו כבתי שמאי).

אכן, מאז ימי חז"ל קשה לפתור את המחלוקות והן נמשכות עד ימינו. אחת התוצאות הידועות של הענין היא ההבדלים ההלכתיים בין אשכנזים וספרדים. דוגמה בולטת: אכילת קטניות בפסח.

לעת עתה (עד שנזכה להקמת בית דין גדול בי-ם) זו המציאות שלנו. יש בכך קשיים ויש בכך גם גיוון מענין.
המציאות הזאת מתבטאת גם בשאלות אקטואליות כמו שרות לאומי לבנות, גיוס בנים לצבא, שמירת שמיטה במדינה, תרומת איברים וכיו"ב.