קובץ הלכות מזוזה

א. "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-ד-י (שמות ו,ג). הרמב"ם פוסק (הל' מזוזה ה,ד): "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה ש-ד-י, ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא ~ שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה, שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם."

ב. הכוונות הראויות במזוזה הן מה שכתב הרמב"ם עצמו במקום אחר (רמב"ם הל' מזוזה ו,יג): "חייב אדם להזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא, יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה, ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בחבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים."

ג. יש חדרים בבית שחיובם במזוזה הוא מספק או מדרבנן, כגון: חדרי מזווה, מרפסות וחדרים קטנים. בדרך כלל בזמן קביעת המזוזות בבית מברכים על מזוזה שחיובה הוא ודאי והוא מדאורייתא, ואחריה קובעים את שאר המזוזות, וסומכים על הברכה שברכו על המזוזה הראשונה.

ד. כשבודקים את המזוזות, יש לסמן (ע"י הנחה במעטפה, וכתיבה על גביה) כל מזוזה מאיזה חדר נלקחה, באופן שכשיחזיר את המזוזות למקומן לא יחזיר מזוזה שהיתה בפתח שחיובו דאורייתא לפתח שחיובו הוא דרבנן, משום שאין מורידין בקדושה. בדיעבד, אם לא סימן, יקבען בכל פתח שירצה.

ה. אם לאחר הבדיקה נמצאו המזוזות כשרות ~ אם הורידן וקובען באותו יום (קודם השקיעה), יקבעם מחדש בלא ברכה. ואם קובען לאחר השקיעה, או שמחליף פסולה בכשרה-יברך בעת קביעתן מחדש.

ו. בקביעת המזוזה במרפסת נחלקו הדעות, והדברים תלויים בצורת המרפסת ~ אם יש לה כניסה מהחוץ, אם היא מקורה, אם יש בה ד' אמות על ד' אמות (2x2 מטר) או כדי לרבע ד' אמות (4 מ"ר). יש הפוסקים (חזון-איש) שאפילו מרפסת סגורה יש לקבוע בה מזוזה מימינו של הנכנס מהמרפסת לחדר; ויש החולקים על כך. על כן נראה שבדרך כלל יש לקבוע את המזוזה מימינו של הנכנס מהחדר למרפסת, אבל יקבע בלא ברכה. ובמקום שאפשר, יסמוך על הברכה שמברך בקביעת מזוזה במקום ודאי.