שאלה
שלום כבוד הרב,
נאמר בספר קהלת:
1."וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה, חָכְמָה וָדָעַת. וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת: יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם-זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ."
2. "וְיָדַעְתִּי גַם-אָנִי, שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם. וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם-אֲנִי יִקְרֵנִי, וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי, אָז יֹתֵר; וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי, שֶׁגַּם-זֶה הָבֶל. כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם-הַכְּסִיל, לְעוֹלָם:"
מה הפירוש של 2 הפסוקים הללו?? אם אפשר פירוש לכל אחד בנפרד...
תודה!!!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
בשני הפסוקים קהלת מברר את הערך של החכמה: האם נכונה ההנחה (מקובלת גם היום) שצריך להיות חכם ומי שמצליח ללמוד ולדעת מובטחים לו חיים טובים יותר?
בפסוק הראשון שאתה מביא (פרק א פסוק יז) הוא קובע עמדה שלילית: '...גם זה הוא רעיון רוח' – להיות חכם זה לא תמיד יותר טוב.
הוא מנמק זאת בפסוק הבא (פרק א פסוק יח): "כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" – לעיתים דווקא כשמבינים דברים אז מודעים לקשיים שלהם והדבר מעציב. מי שלא מבין את המשמעות של הארועים אינו דואג והוא ממשיך להיות מאושר.
לדוגמה: אם יש אבטלה במשק – הדבר לא מדאיג את מי שלא מבין בכלכלה. אבל מי שמבין בכלכלה מודאג מפני שהוא יודע שזה עלול לגרום לנזקים כלכליים שישפיעו גם על ההכנסה שלו.
בפסוק השני מובא נימוק אחר לכך שאין יתרון גדול לחכמה על פני הטפשות – בסופו של דבר כולם מתים "מקרה אחד יקרה את כולם". ואם מישהו מאמין שבגלל שהוא חכם יזכרו אותו גם לאחר מותו – זה נכון למעט שנים, אבל לאחר הרבה שנים שוכחים את כולם "כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם".
לכן המסקנה של שלמה, בסוף הספר, שגם אם יש יתרונות קטנים לחכמים אי אפשר לראות בחכמה את תכלית החיים – והאמת היא רק יראת השם: "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".