שאלה
כבוד הרב!
האם מותר לאדם לוותר על חייו מרצון במטרה להציל אדם אחר? לדוגמא: למסור לאחר תרופה ששניהם צריכים ואין ממנה עוד או לוותר על השתלה לה הוא זקוק ( וכבר נקבע תור לניתוח)- למען חבר שזקוק גם הוא?
בתודה מראש
תשובה
בס"ד
שלום
הגמרא במסכת בבא מציעא דף סב/א מספרת:
"שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים. אם שותין שניהם - מתים. ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב.
דרש בן פטורא" מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד "וחי אחיך עמך" - חייך קודמים לחיי חבירך".
וכן כתב בטור יורה דעה סימן רנא
"ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו שנא' וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי אחיך וכן אמרה הצרפית לאליהו ועשיתי לי ולבני לי תחילה ואח"כ לבני והודה לה אליהו ואמר לה לך ולבנך תעשה באחרונה".
----------
יש שאלה מה הדין במקום שאדם רוצה להתנדב למשל בצבא?
האם מותר לו?
כתב במשנה ברורה סימן שכט
"ומכל מקום אם יש סכנה להמציל אינו מחויב דחייו קודם לחיי חבירו (או"ה) ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו אולם צריך לשקול הדברים היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי כך"
ופסקו חכמי הדורות כי בצבא זה מותר ועל ההתנדבות עומד הצבא ומנצח בגללה. אבל בחיי יום יום רק במקרים מיוחדים יש רשות לסכן את עצמו להציל את חבירו.