קביעת סעודה על מזונות

לשאלותיך:

אני מצרף לך קובץ של הלכות הקשורות לשאלתך

1 מתחייב מיד בתחילת הארוחה בנטילה וברכת המזון.
2 לגבי צירוף אורז ועוגיות ראה קובץ נוסף בסוף קטע זה
3 יש הבדל ראה בקובץ הראשון - בעקרון על מבושל אין ברכת המזון.
4 עיין בקובץ הראשון

------
קובץ ראשון בענין מזונות והמוציא
-----
מתי מברך ברכת המזון כשאוכל “מזונות”
1. האוכל מעל 230 גרם “מזונות” אפויים (ללא המילוי) , יטול ידיו בברכה ויברך "המוציא" ו"ברכת המזון".
2. את ה"כזית" הראשון צריך לאכול במשך עד 4 דקות.
3. לכתחילה לא יאכל “מזונות” אפויים בשיעור שבין 230 - 173 גרם , כדי שלא יכנס לספק ברכת המזון.
4. אם מתחילה היתה דעתו לאכול “מזונות” אפויים פחות מ173- גרם, ונמשך באכילתו ואכל מעל 230 גרם - יברך לבסוף ברכת המזון למרות שבירך בתחילה “מזונות” - וטוב להימנע ממקרה זה.
5. אם רוצה לאכול “מזונות” אפויים מעל 230 גרם ואין באפשרותו ליטול ידיו, יכול לאכול עד 173 גרם ולברך "מזונות" ו"על המחיה" - ולאחר מכן יעשה הפסק ויברך שוב.
6. מה הם “מזונות” אפויים? כל שנאפה בתנור, או שנתבשל במחבת במעט שמן כדי שלא ידבק המאפה, או עוגה שנתבשלה בסיר פלא.
7. האוכל “מזונות” מבושלים כגון: אטריות, מקרונים וכו' או “מזונות” מטוגנים בשמן עמוק כגון: סופגניות, סמבוסק וכו' - אפילו אם אכל מעל 230 גרם מברך "מזונות" ו"על המחיה".
8. מזונות שנאפו ואחר כל בושלו, (למשל - קוגל) או “מזונות” שבושלו ואחר כך נאפו, ספק אם דינם כמזונות אפויים, או כמזונות מבושלים. ירא שמים לא יאכל ממזונות אלו מעל 173 גרם, או שיאכלם בתוך הסעודה.

מתי מברך “מזונות” ומתי מברך “המוציא”
9. מאפה שהבצק שלו נילוש במי פירות או חלב וכו' - וניכר במאפה טעם החלב או הפירות (ואפילו ניכר מעט) - מברך “מזונות”. ואם לא ניכר הטעם - מברך “המוציא”.
10. וכן אם נאפה הבצק עם מיני מתיקה, כך שטעם הבצע הופך להיות טפל למיני המתיקה, מברך “מזונות”, ואם לא - מברך “המוציא”.
11. וכן כל דבר הנכסס בשיניים אפילו נילוש בקמח ומים בלבד, ברכתו “מזונות”. (כגון: בייגלה וכו')

חלה / לחמניה מתוקה - אם הטעם המתוק מורגש היטב ולא רק שונה מחלה רגילה, ברכתה “מזונות”, ואם לא יש לברך “המוציא”.
עיסה ממולאה (בלינצ'ס וכו')- כל עיסה הממולאה במיני מתיקה , כגון: שוקלד וכו', והטעם המתוק מורגש בבצק היטב, מברך “מזונות”, ואם לא מורגש - “המוציא”.
כעכים (בייגל'ה) -אם טעם השומשום ניכר, כך שטעם הבצק טפל ביחס אליו, מברך “מזונות”, ואם לאו - מברך “המוציא”.
מאפה קשה - כל דבר שנכסס בשיניים - אפילו שלא ניכר טעם השומשום - יברך “מזונות”.
מצה של פסח - מפסח עד י"ד אייר (פסח שני), מברך “המוציא”, ומט"ו אייר עד הפסח מברך “מזונות”. לדעת הבן איש חי: יש לאוכלה בתוך הסעודה.
מצת חמץ - מברך “מזונות” בכל ימות השנה.
לחם מטוגן בשמן וביצים - אפילו אם אוכל פחות משיעור כזית - יברך “המוציא”.
פיצה - ברוב הפיצות לשים את הבצק בחלב. אם טעם החלב ניכר (ואפילו מעט) יברך “מזונות”, ואם לאו- יברך “המוציא”, אפילו שיש על הבצק רסק עגבניות. אם ה"רסק" נבלע בבצק, וטעם הבצק השתנה - יברך “מזונות”.
שים לב! שתי מנות פיצה משולש רגילות הנמכרות בשוק - משקלן קרוב ל230- גרם - משקל הבצק ללא התוספות, ובחלק מהחנויות משקלן יותר מ230- גרם ולכן יש לברך “המוציא”, .
צנימים/טוסט - העשויים מבצק המיוחד להם, ברכתם “מזונות” (דין נכסס). ואם עשויים מלחם - “המוציא”.
מלאוח - נילוש במים, קמח ומרגרינה. אם טעם המרגרינה ניכר - “מזונות”, ואם לאו, “המוציא”. אם מטוגן במעט שמן, דינו כדין “מזונות” אפויים,
----

----
קובץ שני בענין שילוב מזונות ואורז
-----
צירוף מספר סוגי קמח לשיעור

בצק שנלוש גם מקמח חיטה או ממשהוא אחר מ5 מיני דגן, וגם מקמח תירס או קמח תפוח אדמה וכד' שאינם מ5- מיני דגן.
וכן האוכל אורז ואטריות יחדיו. במקרה זה צריך לדעת מה יחס התערובת:

האם לברך בורא נפשות או מעין שלש אם כמות הקמח
מ5- מיני דגן:
עד 12.5% - בכל מקרה יברך בורא נפשות. ולענין ברכה ראשונה - אם ניכר טעם הקמח מ5- מיני דגן - יברך “מזונות”, אחרת - “שהכל”.

בין 12.5%-16.6%- מקרה זה בספק ולכן לא יאכל מאכל כזה. כי יש אומרים ש"אכילת פרס" היא 3 ביצים, ויש אומרים 4 ביצים.

בין 16.6%-50% - אם משער שאכל "כזית" מקמח 5 מיני דגן (בהתאם ליחס התערובת) בזמן של 4 דקות - יברך "מעין שלש". אחרת יברך "בורא נפשות".

מעל -50%
אם אכל "כזית" ב4- דקות - יברך "מעין שלש".