שאלה
שלום הרב,
אני ניצבת בפני קונפליקט כבר כמה שנים ואיני מצליחה להכריע בעניין - זאת על אף שהשתדלתי לקרוא ספרים בנושא ולברר את העניין. אשמח אם הרב יוכל להבהיר לי את הדברים אחת ולתמיד -
תרבות הינה חלק בלתי נפרד מחיינו. אם בעולם המוזיקה, הספרות, התאטרון או הקולנוע. לא משנה אם זו תרבות יהודית או לא - תפקידה של התרבות - או לפחות תופעת לוואי מאוד בולטת שלה - הוא שהיא פונה אל הרגש שבאדם, מכניסה לחייו רגשות חזקים (ובדרך כלל, גם מלאכותיים).
ורציתי לדעת - מה דעת היהדות בנושא? האם אין בעיה בצריכת הרגש הזו? האם אין זה משחית את הנפש?
ומצד שני - האם חיי פרישות גמורה הם הנכונים??
או אם ננסה את דרך האמצע - איך נדע היכן עובר שביל הזהב? איך נדע כמה לצרוך, איך וכמה? האם יש מדד לדברים מעין אלו?
כולי תקווה שהרב יאיר לי את הנקודה הכל כך חשובה הזו.
תודה רבה על הסבלנות וחודש טוב!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
תרבות בפני עצמה אינה דבר שלילי.
הבעיה היא התכנים התרבותיים.
אנחנו כיום חשופים לתכנים מאוד חומרניים ויצריים: בקולנוע, במוזיקה בספרות אפילו בבגדים...
זו בעיה קשה שגורמת לטעות כאילו יש משהו נגד התרבות.
הרב קוק מתייחס ליצירה התרבותית בהקדמה לשיר השירים (ציטוט):
"הספרות, הציור והחיטוב עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעמקי הנפש האנושית וכל זמן שחסר עוד אף שרטוט אחד הנגלה במעמקי הנפש החושבת והמרגשת שלא יצא אל הפועל עוד יש חובה על מלאכת המחשבת להוציאו"...
מתוך דברי הרב קוק למדים שליצירה התרבותית יש ערך עצום - היא מרכיב חשוב בתוך הרוח האנושית.
הרב קוק מדגיש את ההסתיגות מיצירה קלוקלת: "מובן הדבר מעצמו שרק אלה האוצרות, שבהתפתחותם הם מבסמים את אויר המציאות טוב ויפה לפתח".
מצאנו שתרבות היא טובה וראויה, בתנאי שלא תהיה משפילה את רוח האדם לגופניות וחומרניות גסה, התרבות שאנו מבקשים צריכה להיות כשרה ומרוממת נפש.