צער ישראל או צער השכינה?

בס"ד

יפה מאוד שאתה רוצה להתפלל גם על צער ישראל, וגם על צער השכינה. אבל [אין שום סתירה בין צער השכינה לצערם של ישראל], להיפך! זה הוא זה!!

"בכל צרתם לו צר". השכינה עם ישראל בגלותם!

[לפעמים אמא נאלצת להעניש את בנה, אבל באמת גם היא מצטערת עימו ואולי יותר ממנו]

זהו צער השכינה. "המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך, על אחת כמה וכמה דמן של צדיקים". "כי לא אחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה".

השכינה – היא כבוד ה' שמתגלה בעולם, וכבוד ה' – תלוי בכבודן של ישראל! כך כתב הרמח"ל במסילת ישרים, מידת החסידות, פרק י"ט: "כל חכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומתאווה ומצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש, ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גלויות, זוכה לרוח הקודש בדבריו... והנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות ועל החרבן, מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו יתברך, ויתאווה לגאולה, לפי שבה יהיה עלוי לכבוד שמו יתברך" וכדאי מאוד לעיין בשאר דבריו שם.

אולי הנועם אלימלך התכוון שבעומק אנחנו מתפללים על השכינה, אבל בגלל שהשכינה מצטערת בצערם של ישראל - ממילא אנחנו מתפללים גם על ישראל.

כשרבי צדוק צם ארבעים שנה, ה' מאוד שמח מכך כי התפילה עצמה זיככה את עם ישראל, וכך היה אפשר לתת לישראל עונש כואב פחות - שגם הוא כמובן מטרתו לזככם.

כל טוב.