צניעות מול הקב''ה

בעזרת ה'

ברכה ושלום.

קודם כל, יישר כוח גדול על הרצון להתקדמות, שמביא אותך לשאול ולהתעניין ולחזק את מה שצריך חיזוק.

שנית, אני רוצה להבהיר משהו. הצניעות זה לא רק משהו חומרי. צניעות זה משהו רוחני.
אתן לך דוגמא, מתחום אחר. מידת ה"ענווה". לכאורה, זה נראה כאילו אין שום צורך לא להרגיש הרגשה של גאוה כשזה רק אני ורבונו של עולם. הרי הוא יצר אותי, והוא יודע מה יש בי, הוא יודע את כל ההרגשות הכי כמוסות שלי, את כל המחשבות הכי עמוקות שלי. ה' רואה ומביט לתוך הנפש שלנו פנימה, ויודע הכל! (בסוגריים אוסיף, שזה לא שולל ממנו את הבחירה החופשית. ה' יודע, אבל את בוחרת מה נכון לעשות ומה לא).
כל זאת את עצמך אמרת בשאלתך, שה' יודע ומכיר אותנו מלפנים ומאחור, יש והפוך.
אולם, דווקא בגלל זה שהצניעות היא דבר כ"כ פנימי ועמוק, ואיננה קשורה רק לחיצוניות, זאת אומרת הגוף, לא שייך לבוא ולעמוד לפני רבונו של עולם באופן לא צנוע. צניעות הגוף מעידה על צניעות המחשבה. ואם נקביל את זה שוב למידת הענווה- מידה הענווה שהאדם מקרין כלפי חוץ (אם זאת לא ענווה מזוייפת), שווה למידת הענווה שהאדם עומד מול ה'. זאת אומרת, שמכאן ניתן להסיק שהצניעות החיצונית צריכה להיות שווה לצניעות הפנימית, גם כאשר זה רק את ובוראך.
ה' לא מסתכל על גופך, הוא הרי יודע, כמו שציינת, הכל אודותיו. אך אין זה יאה וזה לא מכובד לעמוד בצורה לא צנועה לפני מלך בשר ודם, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים...
לקחת את הידיעה של ה' אודותייך ואודות גופך, והפכת אותה לגורם שיכול לומר לך שניתן לא להיות צנועה לפני ה'. אבל זה להיפך! כמו מידת הענוה- ה' יודע שאני ענוה, בתוך תוכי, אז למה להיות ענוה לפניו? זה בדיוק על אותו משקל... צניעות אמיתית היא בעיקר צניעות פנימית, שכסוי הגוף הוא רק בטוי לה.


בברכה,


עוזיאל אליהו


.