ציצית כשרה

הזהיר במצות ציצית, ובפרט אם מתנאה בטלית נאה ומיוחדת, זוכה ומקבל פני השכינה (מנחות מג.).


א. חיוב בגד בציצית מדאורייתא הוא לדעת השו"ע רק כשהבגד עשוי מצמר רחלים או פשתן. בגדים העשויים מחומרים אחרים חייבים רק מדרבנן. משום כך, הרוצה לצאת ידי חובת ציצית מדאורייתא עושה לו בגד ארבע כנפות עשוי צמר (ולא מפשתן, כיון שבו לא ניתן כיום להניח ציצית צמר). לדעת הרמ"א כל בגד, אפילו עשוי כותנה או חומר סינטטי (ניילון), חייב בציצית מהתורה. כדי לצאת ידי כל הדעות ראוי אפוא להתעטף בטלית העשויה צמר - ולכל הפחות בטלית גדול כזו.

חוטי הציצית צריך שיהיו טוויים לשמה. בטוייה הנעשית במכונה יש המסתפקים באפשרות של הפעלת המכונה ביד, ואח"כ ממשיכה המכונה ופועלת מאליה. אבל מצוה היא להדר לקחת טווית יד ממש.

עיקר מצות ציצית שיהיו שתים לפניו ושתים לאחריו. יתכן שהשמים ארבע ציציות לפניהם אינם יוצאים ידי חובתם.


ב. בעת ההתעטפות בציצית יש להוסיף על הכוונה הרגילה במצוות (עצם עשיית המצוה) גם את כוונת טעם המצוה: "שציוונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם" (לשון שו"ע (שו"ע או"ח ח,ח). לכן ראוי לומר לפני העטיפה את נוסח "לשם יחוד".

ג. יש הפוסקים שמי שנפלה טליתו כולה מעליו, ולא נשאר עליו אפילו מעט ממנה - חייב לברך שוב בעת התעטפו מחדש. לדעות אלו אם נפלה טליתו מעליו באמצע תפילת י"ח, וחזר והתעטף בה באמצע התפילה - כשגומר להתפלל, ימשמש בציציות ויברך. אולם לדעת כף-החיים אין לברך כשחוזר ומתעטף לאחר נפילת הטלית.