צום ביום הכיפורים לאישה בהריון וליולדת

תקוה שלום,

באופן כללי אשה בהריון חייבת להתענות כל הצום ככל אדם,בין אם זה בתחילת ההריון בין אם זה בסוף ההריון.
דין זה משתנה אם יש סכנה לעובר כדלהלן:
אם הריחה מאכל מסויים ומתאוה לו,דבר שיכול להכניס אותה ואת הילד למצב של סכנה,לכן אם אמרה "צריכה אני לאכול",לוחשין לה באוזנה "היום יום כיפור",ולפעמים מתיישבת דעתה בכך.ואם אפשר טוב להוסיף ולומר לה,כי אם תתישב בדעתה יהיה לה יחד ירא שמים,ואם חוששים שתחמיר על עצמה ותבוא לידי סכנה לא יאמרו לה.
אם לא נתיישבה דעתה, מאכילין אותה לאט לאט; מתחילה נותנים לה לטעום מעט רוטב וכדומה, כי לפעמים בטיפה אחת מתיישבת דעתה. ואם לאו, נותנין לה לאכול "לשיעורים" ואם עדיין לא נתיישבה דעתה, נותנין לה לאכול כרגיל (שו"ע תריז סע' ב. תריח סע' ז ואחרונים עליו).
מעוברת שהריחה מאכל ונשתנו פניה אף על פי שאינה אומרת כלום, מאכילים אותה מיד "לשיעורים" בלי ללחוש לה. ויש שמצריכים לחישה, והכל לפי העניין (שו"ע תריז
יש אומרים שמעוברת היא אפילו תוך ארבעים יום מתחילת ההריון (כה"ח שם ס"ק ד).
אחר שנתיישבה דעתה אסור להאכילה אפילו פחות מהשיעור (כה"ח שם ס"ק טו ומשנ"ב ס"ק ז).
ביחס ליום הלידה-יולדת היושבת על המשבר ביום כיפור ועדיין לא ילדה,לא תתענה.
יולדת שילדה בליל ח' תשרי לא תצום ביום כיפור. כיוון שזה נקרא תוך ג' ימים ללידתה. ודבר זה אינו
נתון לשיקול דעת, אלא כל יולדת שילדה אחרי ליל ח' לא תצום ביום כיפורים ותאכל פחות מהשיעור כנזכר לעיל ואם קשה לה תאכל כרגיל (שו"ע שם סע' ד. כה"ח שם ס"ק יט).
יולדת שילדה בין ד' תשרי לז' בתשרי אחרי הצהריים צריכה לצום. ואם היא מרגישה צורך לאכול ואמרה "צריכה אני" - צריכה לאכול, אפילו רופא אומר שאינה צריכה. ואוכלת "לשיעורים" כנ"ל, אלא אם כן אמרה שהיא חלשה (שו"ע שם. כה"ח ס"ק כ ומשנ"ב ס"ק יג יד).
יולדת שילדה בין ד' תשרי לז' בתשרי אחרי הצהריים ואינה יודעת אם היא צריכה לאכול או לא - צריכה לאכול. וטוב שתאכל "לשיעורים" (מ"ב שם ס"ק יא).
אם ילדה לפני ד' תשרי אפילו ביום ג' תשרי אחרי הצהריים ולפני כן הרי היא כשאר כל אדם ואם אמרה "צריכה אני" בגלל הלידה - לא אוכלת. ואם אמרה "צריכה אני" מחמת חולשה או חולי - דינה כדין כל חולה אחר ש(ו"ע שם סע' ד. כה"ח שם ס"ק כא ומשנ"ב יב).
יהי רצון שיהיה גמר טוב ולידה קלה.

בברכה וכל טוב,
שמואל זעפרני